שמשון מתאר את אילן היוחסין של משפחתו. הוא מציין כי בילדותו עסק בעבודות מרעה וחליבה. כמו כן הוא מספר על היחסים עם הנוצרים בכפרים השכנים, שהיו יחסי מסחר: הנוצרים היו באים לקנות בגדים, כלי ברזל וכלי חרס ממשפחתו, אך הם הקפידו לא להיכנס איש לביתו של רעהו.

שמשון מרחיב על המלחמה בשלטון האיטלקי באתיופיה ועל השינויים שהתרחשו עם חזרתו של הקיסר היילה סלאסי לשלטון.

בגיל 12 נשלח ללימודים בעיירה בשם קוּשֵשיל. שמשון מפרט את תהליך ואופן לימוד.

הוא חזר לביתו ועבד כחקלאי עד גיל 17. במהלך שהותו בכפר לא נחה דעתו מכך שאינו יכול ללמוד. הוא ניסה לברוח לאדיס אבבה עם שני חברים נוספים אך ניסיון הבריחה לא צלח. כשהיה בן 17 הוא וחברו ברחו שוב, הפעם לאסמרה, במטרה ללמוד בבית ספר שהוקם שם. כשנפתחה פנימייה בכפר ווזאבה, עבר אליה וחזר ללימודיו, שנקטעו שוב כאשר בית הספר נשרף על ידי נוצרים תושבי המקום. במקומו נפתח בית ספר חדש בכפר היהודי אמבובר, שם המשיך שמשון את לימודיו. כתלמיד מצטיין מונה להיות מורה לכיתות א'-ד'. הוא התחתן ונולדה בתו הבכורה.

לאחר שלימד חמש שנים בבית הספר באמבובר הוא נשלח ללמד בכפר בשם גאיינא, בו לימד ארבע שנים. בסיומן נשלח ללמד בכפר אַנְקוֹבֵר, למשך ארבע שנים נוספות. לאחר שמונה שנים בהן היה פוגש את משפחתו רק בסופי שבוע, הוא עבר ללמד בכפר בשם טֵדַא, בסמוך לאמבובר. בטדא לימד שנתיים ובסופן התבקש לחזור ללמד בבית הספר באמבובר.

שמשון לימד באמבובר עשרים שנה, עד שעלתה לשלטון מפלגת הדֵרְג, ברשות מנגיסטו היילה מריאם (Mengistu Haile Mariam). השלטון החדש הפסיק את פעילות בתי הספר של אורט באתיופיה, ושמשון נעצר בידי חיילים ונשלח לכלא על כך שלימד עברית. הוא מתאר את תקופת המאסר ואת העינויים שעבר, וכיצד הפך לאחראי העבודה של האסירים.

לאחר שחרורו סירב שמשון ללמד תחת השלטון החדש וחזר להיות חקלאי. לאחר זמן קצר נבחר להיות שופט אזורי באיגוד החקלאים. הוא מספר כי במסגרת תפקידו הסדיר סכסוכים על רקע גניבה, הרג של בקר וקרקעות. כשקודם לתפקיד סניגור ערערים בבית המשפט הגדול בעיר גונדר, הוא ומשפחתו החליטו לברוח לאדיס אבבה ומשם לעלות לישראל.