בשנת 1971, התאחדות הסטודנטים היהודיים העולמית (WUJS) היושבת בלונדון פנתה לסטודנט שוויצרי צעיר ואקטיביסט בשם אילן דה בר וביקשה ממנו לנסוע לאתיופיה ולבקר בכפרים של קהילת ביתא ישראל, זאת בעקבות פניות רבות שקיבלה ההתאחדות מצעירים בני הקהילה שביקשו לעזוב את המדינה.

אילן התגורר באותה עת ביוהנסבורג, שם השלים את ההתמחות המעשית שלו לתואר. הוא הסכים מייד לבקשת ההתאחדות ועלה על מטוס לאדיס אבבה, שם החליף טיסה לכיוון גונדר. כשנחת, הוא התחיל לשאול אנשים איך מגיעים לכפר אמבובר, כשלפתע פגש גבר צעיר בשם קסי צולה, שסיפר לו שהוא עצמו מתגורר בכפר הזה ואמר כי ישמח ללוות את אילן לשם. הם החלו ללכת ברגל לכיוון הכפר, השוכן בין גבעות, ובשעה שהלכו קסי סיפר לאילן על עצמו, על לימודיו בבית הספר, על שגרת החיים של משפחתו, על המנהגים היהודיים של בני הכפר ועל האתגרים הניצבים בפני הקהילה. כשהגיעו לאמבובר, קסי הציג בפני אילן את בני הכפר ושימש כמתורגמן שלו.

בני הכפר שוחחו עם אילן בעזרתו של קסי וסיפרו לו על מצבם הקשה של היהודים באזור זה של אתיופיה. כשחזר לשוויץ, אילן חבר ל- WUJSויזם פעילויות שנועדו להעלות את המודעות הציבורית למצוקתה של קהילת ביתא ישראל.

קסי צולה, זנה יוסף (אחד מחבריו הטובים של קסי) ואילן החליפו מכתבים במשך שנתיים תמימות, ואילן אף תמך במאמציהם של ארגונים אמריקניים ואירופיים שקראו להושיט יד לקהילה היהודית הנאבקת על קיומה באתיופיה. המתיחות הפוליטית אחרי מלחמת יום הכיפורים, כמו גם הדחתו של הקיסר היילה סלאסי, עלייתה לשלטון של מפלגת הדרג הקומוניסטית, ומלחמת האזרחים באתיופיה שפרצה בעקבות התהפוכות הללו, הקשו מאוד על חילוצם של בני הקהילה מהמדינה ורק בודדים הצליחו לעלות לישראל בשנים אלה. בתקופה זו הרבנים הראשיים לישראל הכירו לראשונה ביהדותם של בני הקהילה ומדינת ישראל החלה לגבש תוכנית פעולה לסייע להם.

ישראל יזמה מבצעים רבים לפינוים של בני הקהילה מהמדינה, ובמהלך עשרים השנים הבאות רובם המכריע עלה לישראל. אירועים אלה מתועדים היטב: תוכלו למצוא מאמרים, סרטים דוקומנטריים ודוחות בעמוד שכותרתו "לקריאה נוספת".

קסי צ'ולה וישעיהו צ'נה במחוז גונדר, אתיופיה. 1971. באדיבות אילן דה בר.
קסי צ'ולה וישעיהו צ'נה במחוז גונדר, אתיופיה. 1971. באדיבות אילן דה בר.

אילן המשיך להיות קשוב למצוקתה של הקהילה האתיופית גם בעשורים שלאחר מכן. בתחילת שנות האלפיים, כאשר שמע כי בני הקהילה חווים גזענות וקשיי קליטה בישראל, אילן העביר סכום כסף גדול מתוך עיזבון שהופקד על ניהולו, למימון פרויקטים לטובת הקהילה.

רק אז גילה אילן שקסי מעולם לא הגיע לישראל. הוא נרצח על ידי מפלגת הדרג בשנת 1976. יוסף זנה צלח את המסע ונפטר לפני מספר שנים בישראל.

בשנת 2013, עלה הרעיון להקים ארכיון וידאו דיגיטלי שיכלול עדויות מצולמות שיספרו על חיי היהודים באתיופיה טרם העלייה. אילן ניסה להקים את הארכיון מספר פעמים, אך ללא הצלחה. יום אחד, בעת שביקר בישראל, הוא סיפר על היוזמה לבן דודו שילה, שהיה בקיא בכל מה שנוגע לתחום התקשורת. שילה התלהב מהרעיון והציע מייד להוביל את הפרויקט יחד עם יהודית, אשתו של אילן.

לאחר מסע ארוך ומפרך שארך חמש שנים, עלה בידם להשלים את המיזם.

הארכיון החשוב קרם עור וגידים והוא מוקדש לזכרו של קסי ולזכרם של כל בני הקהילה שלא זכו להגיע לירושלים.

מהתכתבויות בין קסי צ'ולה לאילן דה בר