רחמים מסביר את פירוש השמות השונים שלו, מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו, ואת ההיסטוריה המקומית. הוא מרחיב על פועלו של בן משפחתו, הכוהן הגדול, האחראי על כל הקייסים, קייס ברהן. רחמים מספר כי למד מאביו דברים רבים, ביניהם כיצד לבנות בית ואסם, וכיצד ליצור מקומות מסתור לנשק וכסף בתוך הבית. אביו תמיד הקפיד שלא יתקנא באף אחד אחר ולימד אותו ערכים ומסורת.

רחמים מעלה בזיכרונו מקרה בו אביו החזיר שוורים גנובים לדודים שלו, ומספר כי אביו ידע לפרש את ציוצי הציפורים ונעירת החמורים. בהמשך דבריו פונה רחמים לדבר על חיות הבית והתפקידים שמילאו. בין השאר הוא מספר איך מאלפים כלב ומה תפקידו בבית, בשדה וברעית הצאן.

רחמים מספר כי היה ילד שובב ומעיד על כך בסיפורים שונים. דרך סיפורים אלו הוא שופך אור על דרך חינוכו ועל העונשים שהיו מקובלים בילדותו.

הוא מספר על היחס הגזעני מצד הנוצרים שחיו מסביב כלפי הקהילה היהודית, ועל מנהגי הטהרה והכשרות שהקהילה הייתה מקיימת.

אביו של רחמים היה הראשון שלימד אותו קרוא וכתוב, בעזרת קלף שהכין מעור של עז, עליו כתב את האותיות. כשהוקם בית ספר קטן של קייסים בכפרו, המשיך בו את לימודיו. משנסגר בית הספר, עבר רחמים בן השמונה להתגורר בביתו של קייס ברהן בכפר סרמלה. רחמים למד עברית, אמהרית ומתמטיקה בבית הספר באמבובר, לצד בנו של קייס ברהן. בחופשים היה חוזר לכפרו לרעות את הצאן והבקר המשפחתי, והוא מספר על חוויותיו בעת ששמר על הצאן והבקר.

בזמן שהותו באמבובר שבר רחמים את ידו. אביו ששמע על כך הגיע ברכיבה על סוס ולקח אותו לקבל טיפול מסורתי שכלל משחה משומשום שחור, יישור היד בכוח וללא משככי כאבים, וקיבוע בעזרת עץ במבוק.

בהיותו בן 10 הצליח רחמים לשכנע את הוריו, שחששו מהתבוללות, שיסכימו לו לעבור לעיר גונדר להמשך לימודים. יחד עם בני משפחה נוספים שכר רחמים דירה ועבר לגונדר, שם סיים בהצטיינות את המבחנים המחוזיים. לאחר שנתיים של לימודים בבית הספר הוחלט שעל התלמידים לשלם חמישה ביר שכר לימוד. רחמים והתלמידים האחרים התקוממו, גירשו את הסגל והשחיתו את הכיתות. בעקבות אירועים אלו הממשלה סגרה את בית הספר ושלחה כוח מיוחד לפזר את ההפגנות. רחמים נעצר ונלקח לחקירה בעינויים ולאחר כמה ימים של חקירות שוחרר.

בגונדר, לפרנסתו רחמים היה מלווה תיירים יהודים לביקור בכפרים וולקה וסקליט והיה מתרגם עבורם ומקשר אותם עם תושבי המקום. למזלו פגש רחמים שלושה תיירים מישראל שהבטיחו לו שיעשו כל שנדרש על מנת שיוכל לעלות לישראל. מעודד מדבריהם אך חסר סבלנות נסע רחמים לאסמרה בנסיון להוציא דרכון ולהפליג לישראל, אך מאמציו עלו בתוהו והוא שב לגונדר. לאחר כמה חודשי התכתבות ומאמצים גדולים מצדם של שניים מהתיירים שפגש – שלום רוזנפלד וארנולד שרמן, קיבל רחמים את הדרכון ואת אישור הכניסה לישראל. רחמים נסע לאדיס אבבה ובשגרירות ישראל יצר קשר עם ידידיו מישראל שאישרו כי הוא אכן נרשם ללימודים בישראל. כך, בהיותו בן 14, עלה רחמים על טיסת אל-על לישראל.