לאה מתארת את אילן היוחסין של משפחתה ואת כפרה, ומספרת על ההיסטוריה המקומית. כשהייתה בת חמש משפחתה עברה לכפר בשם טררבה וכשהיתה בת תשע עברו לכפר אברה-מריים באדרְקה. לאה מספרת על הזיקה היהודית החזקה של משפחתה: מילדותה הייתה שומעת מהוריה סיפורים על ישראל, אביה התפלל בכל יום שיגיעו לירושלים וכאשר בנה את ביתם, ביצע טקס הנחת אבן פינה.  

בילדותה עזרה לאביה בעבודת השדה. כמו כן היא מספרת על עבודות הנפחות של אביה שייצר כלי עבודה חקלאיים, סכינים, גרזנים ומלכודות צייד וסחר בהם בתמורה לאדמה חקלאית. מאמה למדה לאה את עבודת הקדרות. היא מציינת כי את כל הסחורות היו רוכשים באמצעות סחר חליפין, מלבד המחבתות שעליהן היו מכינים את האוכל שנרכשו בכסף.

בנוסף לסיוע להוריה בעבודתם, הייתה לאה תורמת את חלקה גם בעבודות הבית. היא מתארת את טקס הקפה ומסבירה את מנהגי האירוח. היא מספרת כיצד כשהייתה בת שמונה הכינה אינג'רה בפעם הראשונה ועל השבחים הרבים שקיבלה מקרוביה. בחצר ביתה היו מותקנות כוורות מבמבוק, מהן המשפחה הייתה מפיקה דבש; לאה מתארת את התהליך.

לאה התחתנה כשהייתה בת 12. היא עברה לבית חמותה, למדה ממנה לרקום והייתה עוזרת לה בהשלמת עבודות הרקמה המוזמנות. כשבגרה ועברה לבית משלה קיבלה לאה הזמנות בעצמה והתפרנסה מעבודת הרקמה. היא מדגימה את שיטת העבודה, העיטורים וסוגי החוטים השונים וכן את מחירי הרקמות. עם הכסף שקיבלה רכשה בשוק בעיר טובין שלא ניתן להשיג בכפר.

לאה מדגימה הכנת כלי נצרים. היא מספרת מהיכן מביאים את הקש ומתארת את סוגי הקש השונים, כיצד קולעים אותם יחדיו ואיך יוצרים את העיטורים. חלק חשוב בפרנסתה היה מכירת כלי חרס והיא מרחיבה על סוגי כלי החרס ואופן הכנתם. היא מראה תכשיטים מסורתיים ומספרת כיצד חברתה קעקעה עבורה את הקעקוע שעל ידה בעזרת קוץ ופחם.

לאה מספרת כי רוב לקוחותיה היו נוצרים והיחסים איתם היו טובים מאוד. כאשר יצאה עם משפחתה לכיוון סודן על מנת לעלות לישראל, עזרו להם שכניה וחבריה הנוצרים והכינו להם צידה לדרך.