טורו מתארת את אילן היוחסין של משפחתה ואת כפר ילדותה. היא מספרת כי אביה היה מפורסם בכל האזור ובתקופת שלטונו של הקיסר היילה סלאסי ‎(Haile Selassie)‎ היו מתארחים בביתם חיילים באורח תדיר. טורו מציינת כי האדמות שבני משפחתה עיבדו היו בבעלותם.  

מגיל חמש החלה לעזור בעבודות הבית והייתה מביאה מים מהנהר, טווה חוטי כותנה, תופרת, טוחנת ומכינה כלים מקש ומחרס. טורו מספרת על עבודות הבית ומסבירה באמצעות אילו כלים ביצעו אותן. בערבים ובשבתות היא הייתה משחקת עם ילדי הכפר.

מגיל 11 טורו הייתה יוצאת עם אחיה הגדולים לרעות את הצאן, מרכיבה את אחיה הקטן על גבה. טורו מתארת כיצד הכינה מעין מעיל ואוהל שהגנו עליהם מגשם בחורף.

טורו מפרטת על יחסיה עם הוריה, אחיה ואחיותיה ועל שיטת החינוך: כיצד לימדו בישול ועבודות בית, נימוסים והכנסת אורחים, אילו עונשים היו נותנים ועוד. בנוסף היא מספרת כיצד היא חינכה את ילדיה באופן דומה.  

כשהייתה בת עשר, החלו להגיע מחזרים לבקש את ידה, אך אביה סירב בטענה שטורו עדיין ילדה. טורו מספרת על מחזרים שונים ומפרטת על המנהג. בגיל 13 שודכה והתחתנה, ולפי המנהג עברה לבית חותניה, אך בתחילה הייתה חוזרת לביתה מדי כמה חודשים.

טורו מספרת כיצד למדה מחמותה את מלאכת הקדרות – איזו אדמה צריך, עם מה מערבבים אותה, וכיצד מייבשים ושורפים את החמר.

בגיל 17 ילדה טורו את בנה הבכור. היא הלכה ללדת בבית הוריה כנהוג, והיא מפרטת על הלידה והמנהגים השונים הקשורים בה: תפקיד המיילדת, מנהגי בית הנידה והטהרה, ברית המילה ועוד. היא מוסיפה לספר על לידותיה הנוספות, ועל מקרה בו ילדיה חלו במחלה מסכנת חיים.

ברית המילה הראשונה שטורו ביצעה כמוהלת הייתה של בנה, ולאחריה הפכה למוהלת של הכפר של משפחת בעלה. היא מרחיבה על האופן בו עורכים את ברית המילה, באילו כלים משתמשים, איך שומרים על היגיינה, ועל החגיגות שמלוות את האירוע.

בעקבות גלי גניבות של בקר ותבואה טורו ומשפחתה עזבו את כפרם וורקשה מרים ועברו לעיירה צ'ילגה. טורו ובנות המשפחה עשו את הדרך בתחבורה ציבורית דרך העיר גונדר, בעוד בעלה וילדיה הגדולים העבירו את הצאן, הבקר והכלבים במסע רגלי שארך שבועיים. בצ'ילגה שהו 4 שנים לפני שעלו לישראל.