זממו מתארת את אילן היוחסין המשפחתי. היא גדלה תחת שלטון ראס קאסה ובמהלך ילדותה האיטלקים כבשו את אזור מגוריה לחמש שנים. אביה ודודה לחמו בהם עד שהקיסר היילה סלאסי שב ותפס את השלטון במדינה.

זממו מתארת את כפרה גינְד-ווּאה, ואת הגידולים של משפחתה. היא נזכרת כי תושבי הכפר היו מתפללים לכיוון ישראל ואף הולכים לישון כאשר הם פונים לכיוונה בגלל הרצון העז לשוב לארץ אבותיהם. היא מפרטת אל המשחקים השונים בהם שיחקה בילדותה כגון: אינקשה ו-אג'ה-מוג'ה.

זממו מסבירה את מנהג המאג'ט, לפיו במקרה של ריב בין בני זוג – האישה יכולה להיכנס לחדר האחורי ועל הבעל חל איסור לרדוף אחריה לשם. כמו כן היא מתארת כיצד היו פותרים סכסוכים בתוך המשפחה והקהילה בעזרת השמגלה – זקני העדה.

כל כמה שנים היו מתפשטות מחלות בקרב הילדים בשם אנקסיל, ו-וטֵת, והיה מגיע צוות רפואי מטעם המדינה על מנת לחסן את הילדים ולטפל בחולים.

זממו מתארת את ההכנות והחגיגות בזמן חגים כגון מיירר ואסרה-אספט. כמו כן היא מספרת על שידוכה וחתונתה. כיוון שהייתה רק בת 14 לא רצתה לעזוב את ביתה וללכת עם החתן. היא מרחיבה על תהליך הקליטה בבית משפחת חתנה.

זממו נזכרת בשגרת יומה הכוללת את טקס הקפה הכולל את שלושת סיבובי השתייה. היא מספרת כי למדה את מלאכת התפירה והרקמה מנשות דודיה.

אחרי חמש שנות נישואים והולדת שני ילדים, בעלה נפטר ממחלה בשם וובה וזממו נישאה בשנית. היא שלחה שניים מילדיה ללימודים והם עלו והצליחו; כשגדל מונה בנה הבכור למנהל בית ספר. זממו מתארת את ההבדלים בשיטות החינוך של בנים לעומת בנות, ומדברת על החינוך המסורתי שקיבלה מהוריה והעבירה לילדיה.

בגיל 17, לאחר לידתה הראשונה, זממו למדה מאמה להיות מיילדת. היא מפרטת על ההכנות שערכו, מה כלל תהליך הלידה ומה עשו במקרה שהתעוררו בעיות שונות. היא מסבירה אילו טקסטים מסורתיים שימשו לאחר הלידה. כמו כן היא מספרת על המנהגים שקיימו במהלך החודשים הראשונים של גידול התינוק: ענידת צמיד מצדפות על היד, המשמש כרעשן וכן קשירת מעין קמע נגד עין הרע לרגל וכדומה.

משהחלו גלי העליות עברה זממו עם משפחתה לאדיס אבבה ומשם הם עלו לישראל.