דרס מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. הוא מפרט על המשחקים השונים בהם שיחק בילדותו, על החגים והאופן בו נחגגו, ומספר סיפורים ששמע כילד על ירושלים.

בתקופת שלטונו של הקיסר היילה סלאסי ‎(Haile Selassie)‎, בני משפחתו היהודית של דרס היו מנועים מלהחזיק באדמות והם נאלצו לשכור את האדמות שעיבדו. לאחר שמפלגת הדרג עלתה לשלטון, בוטל האיסור ולמשפחה ניתנו אדמות בבעלות מלאה. בנוסף התפרנסו מעבודות נפחות. דרס מסביר על העבודה, כיצד למד אותה מאביו, ואילו כלים הם ייצרו. בגיל 12 הוא החל ללמוד בבית הספר, אך מפני שהיה צריך לעזור בפרנסת המשפחה, הספיק ללמוד רק קרוא וכתוב ומעט לימודי דת.

כשמלאו לו 24, לאחר שהתחתן והביא ילדים, החל לעבוד כבנאי, תכנן ובנה בתים מפח לפי הזמנה. דרס מספר כיצד רכש את המקצוע מאדון ממחוז תיגראי שעבד עם אביו. תחילה עבד כשוליה ולאחר שהתמקצע, הפכה הבנייה למשלח ידו העיקרי. דרס מסביר כי היה ביקוש גדול לבתי פח כיוון שהיו עמידים לאש – שריפת בתים הייתה פעולת נקם נפוצה במסגרת סכסוכים כאלה או אחרים.  

הוא מתאר את בתי המגורים, בתי הכנסת ומחסני התבואה שבנה. כמו כן הוא מספר על הכלים בהם השתמש ומפרט על שיטות העבודה – החל מהמדידות, הנחת היסודות והעמדת הקירות והגג, ועד חיפוי הבית בפח. בניית בית קטן ארכה שמונה ימים, ובית גדול 12. בתקופת החג הנוצרי "ארבטו", שנחגג בסמוך לחג הפסח, הביקוש היה גדול במיוחד, כיוון שאז החקלאים היו מתפנים מעבודתם בשדה.

לאחר שמפלגת הדרג תפסה את השלטון, הוקמו איגודי חקלאים ודרס הוזמן לבנות עבורם רפתות לשוורים. בנוסף העבירה מפלגת השלטון חוק חינוך חובה לכל האזרחים, ודרס בנה בתי ספר בכפרים רבים. יתרה מזאת הוא גויס למבצעים צבאיים שונים, כגון תפיסת מבוקשים המסתתרים בתוך היערות, או אבטחת בתי כלא.

כשהחלה העלייה דרך אדיס אבבה, דרס מכר את כל רכושו ועבר אליה עם משפחתו, שם המתינו עד שהגיע תורם לעלות לישראל.