דמסצ'או מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו את ההיסטוריה המקומית. מגיל שמונה החל לרעות צאן ובקר ועזר בעבודות החקלאות. משבגר קצת אביו לימד אותו את מלאכת הנפחות, והוא היה מחלק את זמנו בין רעיית העדרים, העבודה החקלאית ועבודת הנפחות. דמסצ'או מספר שרוב הזמן היחסים בין הקהילה היהודית והשכנים הנוצרים היו תקינים וטובים. זאת פרט למקרה בשנת 1970 בו השכנים הנוצרים התנכלו לנשות ביתא ישראל שבאו לאסוף עפר ואדמה לעבודות הקדרות בשטחם של הנוצרים. הנושא הגיע עד לבג"צ והוא הכריע לטובת נשות ביתא ישראל.

דמסצ'או מרחיב ומפרט על מלאכת הנפחות. הוא מציין כי למד והצטרף לעבודתו של אביו בסדנא שהייתה קרובה לביתם. שם הבעירו אש בעזרת פחמים וייצרו כלים שונים – כגון כלי חרישה, סכינים וכלי נשק. כמו כן היו משחיזים סכינים ומתקנים כלים שונים. לעיתים היה יוצא דמסצ'או עם אביו ועם כלי העבודה לקרובי משפחה בכפרים מרוחקים, שם היו מקימים סדנא ארעית לטובת תושבי הכפר ועובדים בה במשך חודשים. מי מלקוחותיו שקצרה ידו מלשלם כסף, היה משלם בעבודה בשדות המשפחה או ברעיית הצאן והבקר.

את המתכות היו קונים פעם בשנה בשטח מסחר של ברזל בגונדר או מסוחרי מלח שהיו מביאים עמם מתכות מסודן. דמסצ'או מתאר את המסע לקניית המתכות שנעשה בהפלגה באנייה. כמו כן הוא מתאר את תהליך בחירת המתכות (בעיקר חיפוש ברזל ממכוניות ישנות מתקופת שלטון האיטלקים), המיקוח על המחיר בגונדר ושינוען אל הכפר. בנוסף מספר דמסצ'או כי היה מוביל ומוכר תבואות שונות בשווקים הקרובים לכפרו.

לאביו של דמסצ'או היה חשוב להנחיל לו כמה שיותר ידע והוא היה מבקש מדמסצ'או להסתכל וללמוד ממנו כיצד עוקרים שיניים ומבצעים טיפולי שיניים שונים. כך לאחר כמה זמן העביר האב את האחריות על הטיפולים לבנו דמסצ'או. דמסצ'או מתאר את התהליכים הטיפוליים השונים כגון עקירת שיניים והוצאת ניבים לתינוקות. הוא מתאר באילו כלים היה עובד, איך היה שומר על ההיגיינה, איך היה נהוג לעצור דימומים וכדומה. בנוסף הוא מסביר על טיפול בדלקות שפתיים וחניכים.

ב-1973 הקיסר היילה סלאסי הודח מהשלטון ומפלגת הדרג תפסה את מקומו בהפיכה צבאית. שתי הרפורמות המרכזיות שהנהיג השלטון היו חלוקת האדמות מחדש לכולם, וחוק חינוך חובה עבור כיתות א' עד ו', לכל האזרחים מצעיר ועד זקן. בנוסף השלטון ערך את ה"טרור האדום", תקופה בה חוסלו כל מתנגדיו והונהג גיוס בכפייה.

דמסצ'או נבחר ליו"ר השכונה ולקח חלק במועצת החקלאים של הכפר. תחת השלטון החדש הקהילה היהודית קיבלה זכות לבעלות על הקרקעות החקלאיות והחלוקה התבצעה לפי כמות הנפשות בכל משפחה. דמסצ'או השתתף בניהול החלוקה והיה אחראי על גביית המיסים. עם כספי המיסים המועצה החקלאית הייתה מגדלת גידולים שונים, מוכרת אותם בשווקים, והרווחים מימנו את פעילותה.

כיו"ר הכפר קיבל דמסצ'או מכתב מהשלטונות, שהטיל עליו לבחור 15 איש לגיוס מיידי לצבא. דמסצ'או הזהיר את כל משפחות הכפר וציווה על הילדים והנערים לצאת לכפרים אחרים על מנת שלא יגויסו. ביום הגיוס כאשר לא נמצאו הילדים והנערים, נעצרו דמסצ'או ועוזרו ונלקחו למחנה גיוס בכפייה. בגלל גילו המתקדם, היותו בעל משפחה והיכרות הקצין עם אביו, דמסצ'או ועוזרו שוחררו ושבו לכפרם.

בנוסף דמסצ'או נבחר להיות חלק ממקימי בית הספר בכפר. לאחר הקמתו אף מונה לחבר דירקטוריון ולמנהל. אך הוא לא הספיק לכהן כמנהל בעקבות פטירת בנו שהוכש על ידי נחש, ופטירת בתו ממגפה, דסמצ'או עזב את הכפר ועבר עם משפחתו לכפר בשם סרקוב. שם חיה משפחתו בשכנות עם אחיה של אשתו במשך חמש שנים, עד שעלו לארץ ישראל.