בריהה מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. הגברים במשפחה עסקו בחקלאות, נפחות ואריגה, והנשים בעבודות הבית ובקדרות. בגיל שבע החל לרעות את הצאן והבקר וכשהתבגר שולב בעבודה חקלאית. הוא מסביר כי בתקופת שלטונו של הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie) יהודי המחוז היו צריכים לשכור קרקעות ולא יכלו להחזיק בבעלות עליהן.
אחיו הגדול של בריהה נשלח ללימודים והתגורר אצל סבו, שהיה שר המלחמה של המחוז. כשהאח היה חוזר לביקורים בביתו, בריהה היה מעיין בספריו, וכך למד קרוא וכתוב. כשהיה בן 15 נרשם על דעת עצמו ללימודים בעיר גונדר, שם למד במשך כחצי שנה עד שמשפחתו אילצה אותו לשוב הביתה. על אף שאיפותיו להשכלה, בריהה נשאר בכפר מתוך כבוד לאביו.
בגיל 18 התחתן וזמן קצר לאחר מכן ברח וניסה להתגייס לצבא, אך לא עמד בקריטריונים. בריהה נסע לדודו בהומרה. שם הוא מונה למנהל עבודה ולאחראי על השדות במסגרת פרויקט החקלאות של אורט, תחת ניהולו של מר. יונה בוגלה. במשך שנתיים בריהה בדק ואישר את איכות יבולי השומשום שנקטפו ונארזו. באחריותו הייתה גם המצאת אסמכתא לעובדיו, איתה יכלו לקבל את משכורתם. ברייה מספר על מספר תקריות באזור, בהן פושעים השתלטו על אדמות, לצורך כופר או גניבה.
כאשר שלטון מפלגת הדרג הדיח את הקיסר היילה סלאסי, נציגיו שרפו את השדות והלאימו אותם, ואף היכו את העובדים בהומרה. ברייה נמלט עם דודו לסודן ושהה שם למשך שבעה חודשים. בסודן התגייס לארגון המורדים ה-איהדיו, שתמך בחזרתו של שלטון הקיסר. לאחר שעבר אימונים, נבחר ברייה לתוכנית הכשרה מיוחדת בארגון, שמטרתה להכשירו לפעילות פוליטית על מנת שיוכל לגייס תומכים בשטח אתיופיה.
בשליחות זו חזר מסודן למחוז ארמצ'הו, מלווה בשלושה פעילים נוספים, והחל לנדוד בין העיירות והכפרים השונים, ולהחתים אנשים שיתמכו בו להיות המנהיג האזורי. הוא זכה ברוב החתימות וכך כשחזר לסודן הוא מונה כיושב ראש הפעילים הפוליטיים בארגון ונהנה מקצבה כפליט פוליטי המוכר על ידי האו"ם.
לאחר שהבין שארגונו לא יוכל לשלטון הדרג, ביקש מחילה וחזר לכפר הוריו. שם עקב אחרי מהלכי הלחימה האין סופית בין ארגוני המורדים השונים והשלטון. בריהה החזיר את אשתו מבית הוריה, בנה בית, ועסק בחקלאות ובמסחר בנשק.
כאשר שמע שהקהילה היהודית עולה לישראל דרך סודן, החל למכור שוורים בסודן, ולהוות מורה דרך עבור קבוצות של יהודים. בכל מסע היה מצליח להעביר קבוצה את הגבול, וכן למכור את סחורתו. במקומה הביא סחורה חדשה – כגון מכשירי רדיו, שעונים ובגדים למכירה באתיופיה. במהלך אחד ממסעותיו נקלע לחילופי ירי בין שודדים לאנשי השיירה. גם כאשר השלטונות סגרו את הדרך לסודן והמסעות הגדולים פסקו, בריהה המשיך להוביל קבוצות קטנות של יהודים לסודן.
בשנת 1983 יצא עם משפחתו ועם 14 משפחות נוספות לסודן, ומשם עלה לישראל.