אסתר נולדה בלמבה קרשי, במחוז וולקיט, ולה 3 אחים ואחיות. פירוש שמה – אסתריי, הוא יום כיפור בשפה התיגרינית. משפחתה הייתה מוכרת ואמידה. אביה נפטר בהיותה בת 3.

אסתר מספרת שלבני משפחתה היו אדמות בבעלותם, ושיחסיהם עם השכנים המוסלמים והנוצרים היו טובים. זאת בניגוד לאזורים אחרים בהם התנכלו ליהודים ולא אפשרו להם בעלות על אדמה.

היא נזכרת במשחקי ילדותה, ובשעות הפנאי, אותן העבירו בהכנת עבודות רקמה, במשחקים חופשיים בטבע, ובמשחקי דמיון כגון טחינת חול, כפי שהאימהות היו טוחנות קמח.

כחלק משגרת יומה, אסתר עזרה לאמה בעבודות הבית: טחינת הדגנים, הכנת תבשילים כגון אינג'רה וקיצ'אה, ושמירה על אחייניה הקטנים. בגיל 8 נוספו לה מטלות נוספות: הבאת מים מהנהר ועצים להסקה. לאחר נישואיה התווספו עוד עבודות: חליבת פרות, עזרה בשדות, בעיקר בזמן הקציר, עבודות רקמה ועבודות ייצור שונות.

אסתר מספרת על תהליך ייצור החמאה – מהחליבה ועד התוצר הסופי. פרט לחמאה היא הייתה מכינה גם גבינות, שמן, חלב מעושן ועוד. היא מתארת בפירוט את תהליך הכנת הדבש: החל מהכנת הכוורת מחרס, דרך איסוף הדבורים ואופן גידולם, וכלה בייצור הדבש. כמו כן היא מתארת את תהליך עיבוד הכותנה: החל מהקטיף ועד לייצור הבד, ואף חולקת מרזי הבישול האתיופי ע"י הבאת דוגמאות למתכונים.

אסתר נישאה בגיל 17. כאשר הגיע בעלה לבקש את ידה, אמה סירבה כיוון שלא רצתה לאבד את עזרתה בבית, אך קרובי משפחתה שכנעו אותה והיא אישרה לבסוף את השידוך. היא מתארת את ההכנות של הכלה לחתונה, את טקס החינה, ואת הנדוניה הנדיבה שאמה נתנה לה. לאחר נישואיה עברה אסתר לכפר של בעלה במחוז טגריי, הנמצא במרחק של 3 ימי הליכה מהכפר שלה. היא מספרת על הקושי והגעגועים שהיו כרוכים במעבר.  

אסתר מספרת על היציאה לבית הנידה אחרי לידה ובזמן מחזור. ומסבירה את מנהגי ההיטהרות הנהוגים בתום ימי הנידה. כמו כן היא מתארת את הטיפול המסורתי בחולים, שנעשה באמצעות רקיחת תכשירים שונים, הקזת דם ועוד.

אסתר מסיימת בשני משלים לילדים בעלי מוסר השכל, שמקורם באתיופיה.