ENG
אלמיטו מספרת על משפחתה, מתארת את כפרה – מיידומו, ואת היסטוריה המקומית. עד שהתחתנה גרה בבית הוריה בח'ווזא עדי ארקאי. לאחר שנישואיה הראשונים לא צלחו, התחתנה מחדש ועברה להתגורר בעיר שירה שבמחוז תיגראי.
בעלה השני, אדנה יסמני, הקים עסק למסחר בקפה, ג'ינג'ר וגידולים שונים, אך עיקר עיסוקו היה מסחר בנשק. תחילה היה נוסע לעיר אסמרה לצורך עסקיו, וכאשר העסק גדל, עיקר פעילותו עבר לאדיס אבבה, אליה היה מגיע בטיסה – מותרות שהיו שמורות רק לעשירים המופלגים ביותר.
תחילה גרו אלמיטו ובעלה בשכירות, ולאחר שהתבססו בנו בית בעיר שירה. אלמיטו מתארת את הבית השכור ואת הבית שבנתה עם בעלה, על תכולתו. הבית החדש הכיל גם מחסנים לסחורות השונות ואלמיטו מתארת את מהלך כניסתן ויציאתן של משאיות הסחורה למתחם הבית. החשש מגניבות הביא לכך שפעמים רבות היו פורקים את הסחורה בלילה, ובעלה היה אף הוא מתגנב לביתו בלילה, כדי לחמוק משודדים.
הודות לעושרם היו בני הזוג גם מלווי כסף ידועים. אלמיטו מספרת בין השאר כיצד התמודדו עם מקרים בהם לא קיבלו את כספם חזרה.
אלמיטו מספרת על שגרת יומה של המשפחה, על ניהול משק הבית ועובדיו ועל האורחים שהוזמנו לחגיגות ואירועים בביתה. מכיוון שלעתים קרובות לא חשה בטוב ונמנעה מיציאה לקניות, הסוחרים היו באים להציג את מרכולתם בביתה.
כשארגוני המורדים בשלטון הדרג נכנסו לשירה, אלמיטו וילדיה מצאו עצמם במרכזו של אזור מלחמה. היא מתארת ירי בלתי פוסק במשך שישה ימים סביב ביתה.
אלמיטו מתארת את הפחד והסכנה שארבו מכל כיוון: מחד – שלטון הדרג היה עשוי בכל רגע לחטוף את ילדיה ולגייסם לצבא, ומאידך – המורדים בשלטון רדפו את בעלה ואיימו להוציאו להורג, כיוון שסומן כעובד ממשלה.
אלמיטו ומשפחתה עלו לבסוף לישראל דרך סודן.
