אדיסו מספר על עץ משפחתו, מתאר את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. הוא נולד בזמן שלטון האיטלקים בצפון אתיופיה, למשפחה שהיו בבעלותה אדמות חקלאיות (בשונה מאזורים רבים אחרים, בהם נאסר על יהודים להחזיק באדמות בתקופה זו). הוא מספר על שכנות טובה עם הנוצרים, ועל מנהגי הטהרה שהיו נהוגים בקהילת "ביתא ישראל".

אדיסו למד מאביו את מקצוע רעיית הצאן, החקלאות, הצורפות והנפחות. באזור מגוריו לא היה בית ספר והוא למד קרוא וכתוב ממורה פרטי במשך שלושה שבועות, ולאחר מכן באופן עצמאי.

לאחר שהתמקצע בעבודות הנפחות והצורפות, אדיסו למד מאביו כיצד לתקן כלי נשק. הוא מפרט את סוגי הנשקים השונים ושימושם, ומספר כיצד צבר ניסיון בייצור והשלמת חלקי נשק שונים. אדיסו מספר על תהליך העבודה, ועל הלקוחות שהגיעו אליו גם ממרחק של יומיים הליכה על מנת לתקן את נשקם. בנוסף היה מכין במו ידיו מסרקים, מזוודות, מנעולים, כלי עבודה ועוד.

במסגרת עבודתו כמתקן נשקים, פגש אדיסו בשודדים רבים. הוא מוסיף כי התפרנס גם מהשבת רכוש גנוב לבעליו, ומתאר כיצד היה חוקר, עולה על עקבות הגנב, תופס אותו ומחזיר את הרכוש לבעליו. אדיסו מדגיש את תפקידם המרכזי של זקני העדה בפתרון סכסוכים ואת השימוש שעשו באמונות ובשבועות דתיות. במקרים בהם לא היה די בכך, היו פונים לשופט שבסמכותו היה להטיל על הפושע תשלום פיצויים, או לשלוח אותו לכלא.

אדיסו עומד על השינויים שהתרחשו בעקבות הדחת הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie) ועליית מפלגת הדרג לשלטון. הוא מרחיב את הדיבור על קבוצת מורדים בשלטון הדרג בשם "אידווי". אדיסו מספר על הלחימה, שריפת הבתים וההרוגים. כאשר שני שבויים מצבא הדרג נתפסו בזמן קרב, אדיסו הצילם ממוות והחזירם בבטחה למשפחותיהם.

משהחלה העלייה לישראל דרך סודן, אדיסו היה עוזר ליהודים ומלווה אותם בדרכם, וכך עשה גם כשהחלה העלייה לישראל דרך אדיס אבבה. כמו כן הוא מספר כיצד היה מאתר ומחזיר למשפחותיהם יהודים אשר נחטפו או נשכחו בדרך. לבסוף אדיסו הגיע עם משפחתו לסודן ומשם עלה לישראל.