אדוניה מסביר על מבנה משפחתו, כיצד נראתה השכונה ומספר על היסטוריה של המקום. בילדותו עזר בעבודות השדה ובשליחויות מהשוק הקרוב. הוריו הקנו לו את מיומנויות התפירה, הקריאה והכתיבה. בזמנו החופשי ובשבתות נהג לשחק עם בני משפחתו משחקים שונים.

על פי המסורת, ההנהגה ניתנת בידי הגיבורים ואביו, שהיה צייד אריות, מונה להיות שופט וגובה מסים. כשהיה אדוניה בן 10, לימד אותו אביו לירות ברובה; בגיל 11 הצטרף לאביו בבית המשפט. אדוניה מפרט על תפקידו של אביו כשופט, ההיררכיה של בתי המשפט והתנהלות המשפט בזמן שלטונו של הקיסר היילה סלאסי. משפטים רבים עסקו בסכסוכים על שטחי חלקאות, מסחר, או בגניבות.

אדוניה מספר על מסעות הציד שערך עם אביו ועל ההכנות אליהם. הוא מפרט באילו טקטיקות השתמשו כדי לתפוס חיות שונות, אילו חיות חיפשו ולאילו צרכים צדו אותן, וכן על מנהגי הכשרות והטהרה הקשורים לכל חיה. כמו כן הוא מספר על גור האריות שאביו נתן למנהיג אזור גוג'אם ושחי בגן החיות של האזור עד עליית מפלגת הדרג לשלטון.

משבגר, התחתן ויצא לדרך עצמאית והפך לחקלאי על אדמותיו שלו. לאחר תקופת הקציר ועד לעונת הזריעה הבאה, היה עוסק במסחר. יחד עם סוחרים נוספים, היה אדוניה עורך מסעות באורך שלושה ימים לסודן ובחזרה, מעביר סחורות מבוקשות מאתיופיה ואליה. כך למשל היה לוקח לסודן צאן, בקר וקנביס, וחוזר לאתיופיה עם תבלינים, בגדים ומכשירי רדיו. אדוניה מספר על מסעותיו, על סודות הסחר, על הדרכים בהן הלך ועל הסכנות הרבות הכרוכות בכך.

אדוניה למד סודנית והחל להרוויח ולהגדיל את הונו. כששמע כי הדרך לעלייה לישראל נפתחה דרך סודן, החל לעבוד בסודן אצל סוחר עשיר אשר שכר את שירותיו כמפקח על העברת שומשום בשיירות גמלים. לאחר שישה חודשי עבודה והמתנה, הבין אדוניה שלא תהיה התפתחות בעלייה, חזר לאתיופיה, בנה את ביתו והקים משפחה. הוא המשיך לעסוק בחקלאות ובסחר עד שעלה עם משפחתו לארץ ישראל.