עזרא מתאר את ההיררכיה ואת אופן החינוך במשפחה. כמו כן הוא מתאר את כפרו ומדבר על העזרה ההדדית ותחושת הקהילתיות. כילד עזר במטלות הבית כגון הבאת מים ועצים, ועם הזמן גם רעה את הצאן והבקר. הוא ושאר ילדי הכפר במעמדו לבשו רק חולצה אחת שהגיעה עד הברכיים. רק מגיל עשר, כשהחלו לרעות את הצאן והבקר או לחרוש את האדמה, לבשו גם מכנסים קצרים.

עזרא מספר כי היה מתלווה לאביו הקייס וכך היה לומד את התפילות בשפת הגעז. הוא מדבר על כוחן של התפילות ונותן דוגמא לתפילה הנאמרת כאשר שור, פרה או כבש הולכים לאיבוד. התפילה מגנה על החיה מחיות טרף ומשיבה אותה לבעליה. עזרא קורא בגעז ומפרש מתוך ספר תהילים, ומספר כיצד נשמר הספר דורות רבים אצל משפחתו. בנוסף הוא מתאר כיצד אביו נטע בליבו ובלב משפחתו את התשוקה והרצון לעלות לארץ ישראל.

כשהיה בן עשר אביו נפטר, ועזרא יצא לעבוד בעבודות שונות על מנת לעזור בפרנסת משפחתו. במסגרת עבודות אלו הוא נדד בין כפרים שונים וספג יחס גזעני מצד הנוצרים.

עזרא מספר על מנהגי השידוך והחתונה, מסביר מה כל משפחה מחפשת אצל משפחת החתן או כלה וכיצד התבצעו מפגשי השידוך והחתונה עצמה. בנוסף הוא מרחיב על איסור החיתון עם מעמד המשרתים שנקרא בריה. הוא מספר על ההיסטוריה של מעמד הבריה, מאין הם הגיעו, מה תפקידם וכיצד הם משתלבים במשפחתו של בעל הבית ומולידים ילדים. עזרא שוזר בדיבורו משחקי לשון ופתגמים רבים.

לאחר זמן מה, עזב עזרא את האזור הכפרי ונסע לנסות את מזלו בעיר אסמרה. שם המתין במשך שישה חודשים לעבודה במפעל הבשר הכשר "אינקודה". משהתקבל, עבד שם חצי שנה עד שהמפעל נכנס לפגרת חורף. באותו זמן פגש יהודי ממוצא תימני שהיה בעל מספר מפעלים בעיר. הוא החל לעבוד אצלו כמנהל של 150 פועלים במפעל לייצור נעליים "טיפ טופ". משימתו העיקרית הייתה לעצור את גל הגניבות מהמפעל, ולכן תכננו עובדי המפעל להתנקש בחייו ואף ניסו לבצע זאת. למרות הסכנה לחייו הוא עמד במשימתו ומיגר את הגניבות.

לאחר חמש שנים של עבודה במפעל הנעליים, הגשים עזרא את חלומו, השיג את המסמכים הנדרשים ועלה לארץ ישראל.