מרקו מתאר את אילן היוחסין של משפחתו. הוא מתאר את הכפר צוואה ומציין כי בכפר שוכן אחד משלושת בתי הקברות היהודים במחוז קווארה. בגיל חמש החל לרעות עזים עם אחיו הגדול, ומשגדל היה יוצא לבדו עם עזים ופרות למרחקים גדולים יותר. מרקו מספר על המשחקים השונים שהיה משחק כילד עם חבריו, ועל כך שלמד קרוא וכתוב מאביו.  

בראשית כל שנה עברית, כל חקלאי סימן את החלקות שרצה לעבד, ובתמורה לתשלום מסים, היה מקבל את הזכות לעבד את האדמה. מרקו מפרט אילו גידולים היה מגדל ומסביר לעומק את עבודת האדמה – תיחוח האדמה, הזריעה והקציר. הוא מציין מתי כדאי לגדל כל גידול ומסביר את המאפיינים השונים בסוגי האדמות.

מרקו ואחיו הגדול עסקו במסחר והיו מוכרים בסודן שעועית, בצל וגידולים נוספים. מסודן היו מובילים בשיירות של חמורים בחזרה לשווקים בקווארה סחורות כגון מתכות, מלח, בגדים וכלי בית וכד'. בנוסף היה מתקיים סחר חליפין של סחורות מאתיופיה תמורת נשק ותחמושת מסודן. מרקו מספר על שיטות המסחר וההזדמנויות שנקרו בדרכו, כמו גם על הבעיות השונות בהן נתקלו, כמו שודדים או תשישותם של חמורי המסע.

כיוון שהיה מהיר במיוחד, מרקו נשלח להעברת ידיעות ממקום למקום. הוא היה מודיע על חולי ובריאות, פטירה, חתונה וכדומה. בנוסף היה אורח בטקסי חתונה וגירושין. הוא מתאר את טקס הגירושין, את המסורות השונות ואת אופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג.

כשהיה בן 18 נפגעה אחותו מברק שהצית את ביתה. בגיל 20 התחתן ובמהלך השנים נולדו לו ולאשתו שבעה ילדים.