יאשמו מתארת את אילן היוחסין של משפחתה. אביה נפטר בגיל צעיר, ואמה נאלצה לצאת לעבוד. יאשמו ואחיה ניהלו את משק הבית והאדמות, ובנוסף לעבודות הבית הייתה יאשמו עוזרת לגברים בעבודות השדה.

בגלל קשיים כלכלים עברו בני המשפחה לעיירה סנבטייה, התגוררו בה שש שנים, עד שלבסוף חזרו לבֵלֵסה-מאוְוְרֵה. שם התחתנה יאשמו דרך שידוך בגיל 16.

יאשמו מספרת כיצד כשהייתה בת 15 אמה לימדה אותה ליילד, והיא הייתה מצרפת אליה ללידות ומסייעת לה. לאחר שילדה בעצמה, החלה יאשמו ליילד גם ללא עזרת אמה. יאשמו מפרטת על לידות שונות שהייתה עדה להן. היא מתארת את הכנות ללידה ואת הציוד הנדרש, מסבירה איך כמיילדת חישבה את תאריך הלידה המשוער, וכיצד הייתה חותכת את חבל התבור. בנוסף היא מרחיבה על המנהגים המשפחתיים והקהילתיים שקוימו לפני, במהלך ואחרי הלידה.

יאשמו הייתה גם מטפלת בשברים בתינוקות, באנשים בוגרים ובחיות. היא מספרת על תרופות, עיסויים וחבישות איתן הייתה מאחה את השבר. כמו כן היא מספרת כיצד הייתה מטפלת במוגלות בגרון שנגרמו בעיקר ממכות שמש או הצטננות, ומרחיבה על הטיפול במחלות הנפוצות של האזור, אנקליס ו-ווטת, שהיו גורמות לחום גבוה ולנפיחויות. היא מסבירה על תפקידה הנוסף כמוהלת, מה הייתה עושה, באילו כלים ותרופות הייתה משתמשת, מה היו המנהגים סביב האירוע ומה היו עושים עם סיבוכים שונים. בנוסף לכל אלה יאשמו עבדה במשרה ממשלתית הנקראת אייסֵמה, שעיקרה גביית מסים מקומיים – היא הייתה אוספת כספים מהתושבים כדי לקנות חיטה להכנת לחם, אותו הממשלה הייתה מוכרת ובהכנסותיו משתמשת להשקעה באזור.

יאשמו מספרת כיצד נרצח בעלה בעיירה טדה, ועל המאבק העיקש שניהלה כדי להביא את הרוצח לדין. בין השאר נסעה לגונדר כדי להגיש תלונה במשרדי המשטרה הראשיים. לאחר שלא הרפתה ממאבקה לצדק, התושבים הנוצרים בעיר טדה התלוננו שהיא משבשת את חייהם והיא נעצרה. בדרכה לבית המשפט יאשמו נמלטה, ושבה לפעול לתפיסתו של רוצח בעלה. החשוד העיקרי ברצח ברח מביתו, ויאשמו ניהלה אחריו מצוד בכפרים השונים. לבסוף מצאה אותו, דאגה שיובא לדין, והוא נכלא בגין רצח בעלה. כשמפלגת הדרג תפסה את השלטון הרוצח הוצא להורג.