טסמה מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית והמשפחתית. בעלה הראשון של אמו וכל הגברים במשפחתה נרצחו בידי חיילים איטלקים. היא שודכה לאביו של טסמה לאחר שהתאלמן גם הוא. כיוון שכל אחד מהוריו החזיק במשפחה משלו, בכפרים שהיו מרוחקים זה מזה, את מרבית שנות ילדותו העביר טסמה אצל אמו. הוא היה רועה את הצאן והבקר, חולב את הפרות ומעבד את האדמות. אחת לכמה זמן טסמה היה מבקר אצל אביו ושוהה עמו לתקופות קצרות.

בגיל 13 עבר לגור עם אביו בכפר דברק. גם שם המשיך לעסוק ברעיית הצאן והבקר, והוא מסביר על אופן ההכשרה של רועי הצאן. כמו כן הוא מסביר כיצד מכינים שוט המשמש את הרועה, שכמיה מעור של כבש וכדור למשחק. הוא מתאר את ההליכות בין הכפרים ואת מנהגי האירוח והנימוסים שיועדו למפגשים בדרכים. כמו כן הוא מסביר את ההיררכיה בתוך המשפחה ובקהילה, לפיה הוענק הכבוד לבעלי התפקידים השונים.

אביו של טסמה היה רופא מסורתי שטיפל בחולי גופני ונפשי, ובין השאר טיפל בעקרות. טסמה מתאר את המפגש בין רופא וחולה, את הטיפולים שהוצעו, ואת התרופות שאביו רקח עבור דלקות, טחורים, מחלות דם ועוד. בשטח ביתו של אביו היה מבנה בו אושפזו המטופלים לפי הצורך, לתקופות של עד לשבוע ימים. טסמה מרחיב על תהליך ההסמכה של רופא מסורתי. מכאן הוא פונה לדבר על המסורות המועברות מדור לדור, בעל פה ובכתב, כדוגמת הספר "אודליס" העוסק בגורלות.

כשהיו מתפשטות מגפות שונות היו אנשי הקהילה בונים בתים ארעיים במקומות מרוחקים ומעבירים אליהם את החולים כדי לבלום את התפשטות המגפה. כך היו שוהים החולים בבידוד עד שהבריאו או נפטרו. טסמה מספר על מגפת מלריה ומתאר כיצד השלטון העביר לאזור חומרי הדברה על גבי חמורים.

בנוסף לחקלאות וכוורנות, טסמה התפרנס גם מאריגה ותפירה של בגדים שונים לגברים, נשים וילדים. הוא מספר על תהליך גידול הכותנה, תהליך טוויית התפרחת לחוטי אריגה, אריגת הבדים, תפירתם לבגדים לפי מידה, ומכירתם.