ספפה הוא הבן הבכור במשפחה אמידה מאוד ונולד בתקופת שלטון האיטלקים באתיופיה. כנהוג בקרב יהודי אתיופיה, זכה ל-7 שמות שונים מקרובי משפחתו.

הוא מתאר את חיי היומיום הייחודיים ליהודים תושבי הכפר, אשר כללו מנהגי דת כגון דיני טומאה, נידה לאחר לידה, כללי שמירת שבת ומשמעותם ועוד. מזכיר את תפקידם של הקייסים (מנהיגים רוחניים) כמגשרים ונותני עצות דרך סיפור חייו של אחיו הקייס. מתאר את הכפר שלו וביתו המפואר אשר בנה בשתי ידיו. מספר על כללי הכנסת אורחים שכללו רחיצת רגליי האורחים ועוד.

ספפה מספר על הקשיים בתקופת כהונתו של היילה סילאסה בהם לא ניתנה אדמה ליהודים. עם התחלפות השלטון לדרג, ניתנו להם קרקעות, דבר אשר גרם לקנאה ורדיפה של היהודים ע"י שכניהם הנוצרים. ספפה מספר בפרוט כיצד הגן על עמו בחירוף נפש.

הוא מרחיב אל המקצועות המסורתיים בהם עסק, ממי רכש אותם ואיך ביצע אותם בפועל: חקלאות, רעיית צאן, אריגה, נפחות, בניית בתים. בנוסף הוא מספר עבד עבור הממשלה כמאבטח הכפר בזמן שלטון הדרג.

ספפה התחתן בגיל 19 ודרך טקס החתונה שלו, אנו למדים על כל מנהגי החתונה, כמה זמן זה ארך, מה היה תפקידם של השושבינים, כיצד הביאו את הכלה מהכפר שלה, מה היה נהוג לתת כנדוניה, טקס החתונה שהקייסים קיימו ועוד.

דרך סיפור המוות הטרגי של אביו, ספפה מספר לנו כיצד בנה מיטה מפוארת אשר שימשה לימים כאלונקה בהלוויית אביו ודודו. מפרטו על מנהגי ההלוויה, טומאת המת והשבעה כפי שהיו נהוגים באתיופיה. לאחר מוות אביו הפך להיות ראש המשפחה. ספפה מספר על תפקידו כראש המשפחה, על המקצועות המסורתיים והלא מסורתיים שביצע.