טורנגו מתארת את אילן היוחסין של משפחתה, את כפרה ואת ההיסטוריה המקומית. היא מספרת כיצד משפחתה ושאר המשפחות היהודיות באזור חפרו באר מים עבור עצמן, כדי שלא לבוא במגע עם השכנים הנוצרים. טורנגו מספרת על עבודות הבית שהייתה מבצעת כילדה, כגון איסוף עצים, טחינת תבלינים וקרצוף הכביסה על שפת הנהר. כמו כן היא מספרת על ההווי והמנהגים הקשורים בשבתות וחגים.

אביה של טורנגו היה קצין בצבא האיטלקי ומנהיג אזורי בקהילה היהודית, שאף נפגש עם ד"ר פיטלוביץ. לאחר מותו של ד"ר פיטלוביץ, אביה של טורנגו שלח את ההספד שכתב לו לקיסר היילה סלאסי ‎(Haile Selassie)‎, וטורנגו מקריאה מתוכו.

אמה של טורנגו שימשה כמיילדת הכפר וטורנגו מתארת כיצד יילדה, מסבירה על מנהגי הטהרה כגון בית הנידה, על לידות שהסתבכו, מאכלים מיוחדים ומנהגים נוספים לאחר הלידה. בנוסף טורנגו מספרת על חיי היום יום בבית הנידה וכיצד היה ניתן לצאת ממנו, לניחום אבלים למשל.

בתקופת שלטון הקיסר היילה סלאסי נאסר על היהודים בכפרה של טורנגו להחזיק באדמות, ולכן משפחתה הייתה חוכרת אדמות מבעליהן הנוצרים תמורת רבע מהיבולים. טורנגו מספרת על מקרה שאירע לאביה בו בעל האדמה רצה לשנות לפתע את חוזה ההחכרה והסכסוך הגיע עד לערכאה גבוהה בבית המשפט, בה הוכרע לבסוף שהצדק עם אביה.  

בגיל 9 עברה להתגורר אצל דודיה באמבובר ולמדה עד כיתה ח' בבית הספר היהודי במקום. היא מספרת על חיי הקהילה היהודית ועל פעילות הסוכנות היהודית ואורט שכללה הקמה והפעלה של בתי ספר ומרפאות. היא מרחיבה על לימודיה בעברית, אמהרית ואנגלית ומספרת על ההווי החברתי בבית הספר.

אחותה לקחה חלק במשלחת התלמידים שנשלחו לישראל להתחנך בכפר הנוער כפר בתיה, וטורנגו מספרת על הזיקה והרצון העז שהיו לה, למשפחתה ולקהילת ביתא ישראל לעלות לארץ ישראל ולבקר גם הם בירושלים. בעלה, גאשיי טוואבל זרו, אף נתפס ונכלא בגבול קניה כאשר ניסה להבריח את בני משפחתו מאתיופיה על מנת לעלות לישראל. לאחר כמה שנים טורנגו ומשפחתה הצליחו לעלות לישראל דרך סודן.