ד"ר ספפה מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. הוא מספר על שמותיו השונים ומסביר את פירושם. כבר כשהיה בן ארבע לימד אותו אביו לשחות בנהר שחצה את הכפר. כשהיה בן שבע, אביו הקים גשר מעל לנהר, שמנע היסחפות וטביעה של אנשים ובעלי חיים בעונת החורף. בימי השוק ד"ר ספפה היה אחראי לגבות מס מעבר על הגשר. הוא מפרט על המשחקים השונים ששיחק בילדותו כגון הטלת כידון ומשחקי כדור שונים.

ד"ר ספפה מתאר את מסורת מעשי הנקם באתיופיה ומספר שלאחר שאביו חזר מהמלחמה נגד האיטלקים, ביתם הוצת פעמיים. הוא מספר על העזרה ההדדית שקיבלו בתוך הקהילה היהודית.

הקהילה היהודית בכפרו כללה גם אנשים שלימים יכונו פלשמורה – בעלי מעמד של אומנים יהודים: נפחים, קדרים, אורגי בדים – ששמרו על יהדותם בביתם, ובחוץ ניסו להידמות לשכניהם הנוצרים. ד"ר ספפה מדבר על פיצול זה בחייו שלו ובני משפחתו.

בגיל שבע ד"ר ספפה נשלח ללמוד בבית ספר דתי בהדרכתו של קייס בא בימים, אך לא הסתדר שם ולאחר זמן קצר אביו העביר אותו לבית ספר ממשלתי בשם אסכולה, בו למד עד כיתה ה'. ד"ר ספפה מספר על הלימודים והמשמעת, על תפקידו של תורן הכיתה ועל ההווי החברתי בבית הספר.

את כיתה ו' הוא החל בגיל 14 בבית הספר החדש בעיירה דברה מרכוס. ד"ר ספפה התקדם בלימודיו וכשהיה בכיתה ט' הגיע לבית ספרו צוות אמריקאי בשם "צוות השלום". ד"ר ספפה נבחר יחד עם שני תלמידים נוספים לקחת חלק בפרויקט ללימודי מצוינות. הוא עבר להתגורר עם המורים האמריקאים למשך שנה וחצי.

בתום הפרויקט חזר ד"ר ספפה ללימודיו בבית הספר ונשלח למבדקים לקורס טייס ועבר את כל המבדקים חוץ ממבדקי הראייה. לאחר זמן מה נפתח קורס לפיקוח על הבריאות במכללה לרפואה בעיר גונדר וד"ר ספפה בן ה-18 עבר להתגורר וללמוד בגונדר.

ד"ר ספפה התקבל למסלול מיוחד שאפשר לו להשלים 12 שנות לימוד במקביל ללימודים במכללה לרפואה, וכך למד במקביל במשך שלוש שנים. משסיים את לימודיו אלה, עבד במוקד רפואי בעיירה דג'ן שבמחוז גוג'אם. לאחר שנה בתפקיד ביקש ד"ר ספפה העברה למרפאה בקפאה שבמחוז קולו קונטה המרוחק, ושם עבד שנתיים.

ד"ר ספפה המשיך ולמד במשך חמש שנים לתואר קצין רפואה באוניברסיטה באדיס אבבה, התחתן והקים משפחה. משסיים את לימודיו עבד במשך שש שנים כרופא ומנהל אזורי של מוסדות הבריאות. בזמן הבצורת והרעב הגדול הוא נשלח מתוקף תפקידו למחוז וולו. שם במשך חצי שנה כיהן כאחראי במחנה וטיפל מסביב לשעון ב-6,000 אנשים מוכי רעב ומחלות.

משסיים את תפקידו הוצב להיות אחראי על אזור טאנטא וניהל שבע מרפאות. ד"ר ספפה מרחיב על תפקידו האדמיניסטרטיבי וכן על תפקידו כרופא. כמו כן הוא מתאר את סוגי המחלות והטיפולים שהיו הנפוצים. בהמשך הוא מספר כי פעמים רבות היו מקימים מרפאות זמניות בישובים מרוחקים ושם ישנים ומטפלים בתושבים.

במהלך תקופה זו נפל שלטונו של הקיסר היילה סלאסי ובמקומו עלה שלטון מפלגת הדרג. מתנגדי ההפיכה מחנה הפיאודל יצאו עם כ-15 אלף איש להילחם בעיר טאנטא בתומכי המהפכה של מפלגת הדרג. ד"ר ספפה ומשפחתו הצליחו להימלט מהעימות הקשה והוברחו לעיר מקלה, שם התחבאו. לאחר שבועיים הם ברחו ליערות העיר דסה. כשהמצב נרגע ד"ר ספפה החל לעבוד בבית החולים של העיר. הוא מציין כי במהלך החודשיים בהם עבד שם, הסיוע העולמי למוכי הבצורת באזור החל להגיע ומצבם של התושבים השתפר.

ד"ר ספפה עבר לנהל במשך כמעט שלוש שנים את המרכז הרפואי בדאנגלה שבמחוז גוג'אם. במהלך תקופה זו הוא נבחר על ידי משרד הבריאות האתיופי לצאת להמשך לימודים בניגריה, מטעם ארגון הבריאות העולמי. כשחזר הצטרף לארגון המורדים נגד שלטון הדרג – איהאפה ‏‎(Ehapa)‎. ד"ר ספפה סוקר את המצב הפוליטי, מספר על הפעילויות השונות של ארגון המורדים ועל החיים בפחד שייתפס ויוצא להורג.  

הוא עבר לנהל מרפאות בעיירת ארוסי במחוז גומה גופה שבדרום אתיופיה. שם המשיך את פעילותו המרדנית הפוליטית. לאחר שלוש שנים שר הבריאות הפנה אותו באופן אישי לנהל את המרכז הרפואי בעיר הרר, והוא עבר לשם למשך שנה.

במהלך שנה זו הצליחו אשתו וילדיו לצאת מאתיופיה ולעלות לישראל וד"ר ספפה המתין להזדמנות משלו. הוא עבר לאדיס אבבה ומונה למנהל עבודה כללי של מרכזי הרפואה בעיר. כחלק מתפקידו נשלח ללימודים באנטוורפן שבבלגיה. משסיים את לימודיו בתום שנתיים, החליט ד"ר ספפה לא לחזור לאתיופיה ולהתאחד עם משפחתו בישראל.