אלבצ'הו מתאר את עץ משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית; הוא מתאר גם את מזג האוויר באזור, בהתאם לעונות השנה; הוא מספר על מנהגי הטהרה שבני קהילת "ביתא ישראל" היו מקיימים, על מערכת היחסים עם השכנים – הנוצרים, המוסלמים ובני שבט הקמנט, ונזכר במקרים של קריאות גנאי ויחס גזעני כלפי היהודים.

אלבצ'הו נולד בזמן חזרתו לשלטון של הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie), לאחר נצחונו על האיטלקים. הוא מספר על ההיסטוריה של אתיופיה ועל השינויים שהקיסר הביא לארצו. בנוסף הוא מתאר כיצד הלך לראות את סלאסי צועד עם האריות שלו ברחובות העיר גונדר.

אביו של אלבצ'הו היה צ'יקנט – בעל תפקיד רשמי שהיה אחראי על האדמות ועל גביית המסים, ובבעלותו היו דונמים רבים. אלבצ'הו מרחיב את הדיבור על התפקיד ומאפייניו. בנוסף אלבצ'הו מספר על עיסוק נוסף של אביו, ששימש מעין עורך דין.

אלבצ'הו מרחיב על מערכת היחסים עם אביו וכיצד למד ממנו את עבודת החקלאות. הוא מפרט ומסביר על העבודה החקלאית ומה עושים בכל עונה בשנה – זריעה, קציר, דיש, ועוד. הוא מציין כי בשלושת החודשים בהם החקלאי ממתין ליבולו היו עורכים את טקסי הנישואין.

אלבצ'הו עזב את בית הוריו והלך לעבד אדמה באזור סרמלה, שם נדבק עדר הבקר שלו במחלת ה"ווטטה" – מגפה שקטלה את העדר שלו מ-30 ראשי בקר ל-3 בלבד. משהתאושש ושב לעבודה, הצליח אלבצ'הו לעבד את אדמתו וליהנות מהיבול.  

אלבצ'הו סוקר את ההיסטוריה של בתי הספר היהודיים באתיופיה ומספר על רצונו העז ללכת ללימודים. אביו התנגד מחשש שיתבולל ושיעזוב את עסק החקלאות המשפחתית. לבסוף הצליח אלבצ'הו לשכנע את אביו ועבר ללמוד בבית הספר היהודי באמבובר – ביום עבד בחקלאות ובלילה למד.

בגיל 25 אלבצ'הו התחתן ולאחר שנתיים נולד לו בנו הבכור. באותו התקופה נערך גל גיוס גדול ואלבצ'הו התגרש מאשתו ונסע לאסמרה כדי להתגייס. הוא נפסל לגיוס על רקע רפואי, וחזר לאמבובר להמשך לימודיו.

במקביל ללימודיו, החל אלבצ'הו לעבוד כשומר במרפאה הישראלית בעיר גונדר. במהלך השנה בה עבד במרפאה, צוות הרופאים הישראלים הדריכו ולימדו אותו את מקצוע הרפואה. לאחר שעבר מבחן הוא התקבל לעבוד כאח במרפאה.  

בין השנים 1968-1974 התרחשה הפיכה של מפלגת הדרג הקומוניסטית, כנגד שלטונו של הקיסר היילה סלאסי. אלבצ'הו מתאר את התקופה ואת השינויים הרבים שהתחוללו בה. במהלך תקופה זאת נבחר על ידי מר זימנה (שעבד עם הרשויות הישראליות) לעמוד בראש משלחת שתעלה 24 תלמידים לישראל. המשלחת יצאה מגונדר ולאחר תלאות רבות הגיע לאדיס אבבה. שם נמסר לאלבצ'הו שהמסע בוטל ועליו להחזיר את חברי המשלחת לביתם. אך אלבצ'הו וחבריו סירבו לוותר על החלום להגיע לישראל, ובעזרת פעיל אחר נסעו לסידמו שבדרום אתיופיה ומשם המשיכו לכיוון קניה. משהגיעו לגבול נעצרו על ידי חיילים אתיופים ונשלחו לחקירה בעינויים ולשישה חודשי מאסר בכלא.

משהשתחררו חברי המשלחת, חזרו כל אחד לביתו. אלבצ'הו חזר לאמבובר, שם נערכה חגיגה גדולה לרגל שובו. אלבצ'הו חזר לעבוד כאח במרפאה, ובמהלך תשע שנים היה נוסע לספק שירותים רפואיים במרפאות בכפרים טדה, גדביה ווגרה. בזמנים בהם התפרצו מגפות, היה מרחיק ונוסע לחסן ולטפל אף מעבר למחוזות בלסה ודמביה.

כשהחלה העלייה של קהילת "ביתא ישראל" דרך סודן, אלבצ'הו עבד בשיתוף עם המוסד הישראלי, סייע למבצע העלייה, ובסופו של דבר עלה גם הוא מסודן לישראל.