רחל מתארת את אילן היוחסין ואת תולדות משפחתה, את כפרה ואת ההיסטוריה המקומית. כשרחל הייתה ילדה, סבתה שלחה מכתב באמצעות סוחרים, ובו קראה להוריה של רחל לבוא לטפל בה ולעשות את ההכנות הדרושות לקראת מותה. הוריה נענו ורחל ומשפחתה סעדו את סבתה במשך שבע שנים.

בילדותה, אמה לא הרשתה לה לקחת חלק במטלות מחוץ לבית, ורחל הייתה מתגנבת עם חברותיה שיצאו להביא מים ועצים לבעירה. במהלך עבודתן הן היו משחקות, שרות שירים ושוחות בנחל. בתחומי הבית, העיסוק האהוב על רחל היה הכנת ועריכת טקס הקפה. היא מתארת את השלבים השונים של הטקס.  

בהיותה בת שש הוריה שידכו אותה לבן של קייס, אך אביה לא הסכים לחתן אותה עד גיל 12. רחל מספרת על מנהגי השידוך והחתונה ומתארת מה המשפחות מחפשות אחת אצל השנייה ובין אילו מעמדות נהוג להתחתן. היא מספרת על המעבר אל משפחת בעלה ועל שגרת היום יום  בביתו. כמו כן היא מתארת את הערבות והעזרה ההדדית בקרב הקהילה היהודית.

בעלה של רחל עבד בהומרה כחקלאי וסוחר והצליח לחסוך ולבסס את המשפחה. לאחר שמונה שנים עברו בני הזוג לבית משלהם ורחל הפכה לבעלת בית האחראית על כל מטלות הבית.

רחל מספרת על סבה שהיה קצין ונלחם בקרבות מול האיטלקים. היא מתארת את הבית הגדול בו הוא חי בעיירה גאמו ואת תריסר השומרים שהקיפו את המתחם המגודר, שכלל שלושה תתי מתחמים עיקרים: מגורי העובדים, אחסון המזון, הצאן והבקר, ומגורי המשפחה. רחל מספרת כי הייתה מגישה שתיה ואוכל לאורחים הרבים אשר פקדו את הבית ומתארת את מנהגי האירוח שהיו מקובלים בתקופה זו. כמו כן היא מונה את מספר הנשקים הרב בו החזיקה משפחתה, שהיה בו כדי להעיד על עושרה.

רחל מספרת על בית הכנסת של אביה ומונה את המסורות והמנהגים השונים שהיו מקיימים שם בחגים ובמועדים. בין השאר היא מספרת על קיום מנהג ה"מיי מנזי" – הטהרות באמצעות אפר של פרה אדומה.