מהרי מתאר את אילן היוחסין של משפחתו. הוא מספר על תפקידו של הקייס כאב רוחני לקהילה, וכן כמורה לתנ"ך ולשפת הגעז בבתי הספר המקומיים. בילדותו עסק מהרי בעבודות המרעה ובהבאת עצים להסקה. מגיל צעיר החל גם ללמוד אצל קייס ייהיאס בכפר אספורייה. לא הרבה אחרי כן הגיעו לכפרו מורים שנשלחו על ידי הסוכנות היהודית ללמד את התלמידים עברית. כשהגיע לגיל מצווה הוא ברח כדי ללמוד בפנימייה בעיירה דבת. הוא מתאר את תהליך הקבלה לפנימייה.

מהרי מספר על בית הקברות הגדול שבנה סבו בשנת 1886 בכפר גנשלמן ושימש 14 כפרים. הוא מתאר את מנהגי טקס הקבורה כפי שהם מופיעים באורית (בתורה) ומנהגי קבורה מסורתיים כמו שירת ה"פוקרה" או ה"שיללה" וכן מנהגי טומאה והטהרות.

עם השכנים הנוצרים היו יחסי קירבה ומסחר אך היו גם מקרים רבים בהם ספג גילויי גזענות ואלימות בשל היותו יהודי; הוא מעלה זיכרונות מחופשות החורף שלו מהפנימייה, כאשר רעה את הפרות והוביל אותן לשטחי מרעה מרוחקים מביתו.

לאחר ארבע שנות לימודים בפנימייה עבר ללמוד בבית ספר ממשלתי בדבת. הוא מתאר את תהליך הלימוד שכלל שינון ואת המבחנים הארציים המקנים היתר להמשך לימודים בתיכון. הוא מספר איך הפך למורה לשנה אחת בבית הספר בו הוא למד בדבת. בסופה עבר ללמוד הוראה במשך שנתיים בכפר אדוחה במחוז טיגריי.

הוא החל את הקריירה שלו כמורה מוסמך בבית ספר בשם "מימישן" ולאחר מכן בבית הספר "סלחליחה". במקביל המשיך את הכשרתו כמורה לכיתות גבוהות יותר, שם פגש את אשתו.

מהרי מתאר את השינויים שהתרחשו בזמן חילופי השלטון בין הקיסר היילה סלאסי ‏(Haile Selassie‏) ‏למפלגת הדרג בראשותו של מנגיסטו היילה מריים ‏(‏Mengistu Haile Mariam‏)‏. הוא עצמו הוצב מחדש על ידי השלטון כמורה לכיתות א' וב' בעיר אסמרה. לאחר מכן עבר לעבוד שנתיים בעיירה בשם אוגדן. משמילא את חובתו לשלטון, עבר ללמד בבית ספר בעיירה אזזו ומשם עבר ללמד יחד עם אשתו בבית ספר בעיר גונדר.

מהרי מספר על הפעילויות של אורט העולמי ועבודתו כמנהל תחום הלימודים בארגון. הוא היה אמון על ניהול 20 בתי ספר במחוז גונדר ובמקביל ניהל גם את תחום החקלאות של הארגון. לבסוף הופסקה פעילותו של הארגון על ידי שלטון הדרג.

על מנת שלא ייאסר בשל עבודתו הקודמת באורט ובשל היותו יהודי, עבר מהרי לאדיס אבבה. הוא המשיך את השתלמויותיו כמורה ועבד ביחד עם מנהל ארגון אורט במהלך פירוקו. הוא נעצר במשרדי אורט באשמה שעזר ליהודים לצאת מהמדינה באמצעות הענקת אישורים למלגות שנתן לתלמידיו להמשך לימודים בחו"ל. הוא נכלא ונחקר בעינויים קשים שכללו מכות חשמל ותלייה במהופך במשך שעות.

לחץ דיפלומטי כבד הביא לשחרורו לאחר תשעה חודשים. הוא חזר לעבוד כמורה למשך שנה בבית הספר ""Saint Joseph. במקביל השיג מלגת לימודים לבני משפחתו והעלה אותם לישראל. לאחר מאמצים ביורוקרטיים הצליח להשיג גם לעצמו אשרת יציאה מאתיופיה ועלה לישראל.