ירדנה מתארת את אילן היוחסין של משפחתה. היא מספרת כי אביה היה חקלאי, אורג ובעל תפקיד בכיר בשלטון ושימש כמגשר בפתרון סכסוכים. אמה לימדה אותה את עבודות הבית ואת הטיפול במשק ובבקר. ירדנה מספרת על דרכי הטיפול בעגלים ובפרות: מה עושים בזמן המלטה, חליבה, מחלות ועוד.  

בילדותה משפחתה עברה להתגורר בכפר דזיהון במחוז ארמצ'הו, שם רבים מראשי הבקר שלהם מתו בעקבות מחלות שונות.

אמה של ירדנה הייתה עקרה וגרושה כשפגשה את אביה. ירדנה מסבירה על ההשלכות החברתיות והאישיות עמן מתמודדת אישה במעמד שכזה. היא מספרת על השידוך והנישואין בשנית של אמה, ומרחיבה על דרכי הטיפול המסורתיות בעקרות, כגון טבילה במעיינות מרפא והתזת מים קדושים. אמה של ירדנה הצליחה לבסוף להרות והביאה לעולם חמישה ילדים.

משפחתה של ירדנה גרה בכפרים מרוחקים ממרפאות מסודרות והסתמכה על רפואה מסורתית. ירדנה מביאה דוגמאות למחלות ולטיפולים מסורתיים שונים.

היא מספרת על ילדותה ועל המשחקים השונים בהם שיחקה. כשהייתה בת 11 התחתנה והיא מפרטת על הטקסים והמנהגים השונים שנערכו בתקופת האירוסין והחתונה, כגון בקשת ידה של הכלה, תפירת בגדים מיוחדים לחתונה והליווי של החתן והכלה על ידי השושבינים והמשפחות.

לאחר חתונתה ירדנה עברה כמקובל לגור בבית משפחת בעלה, אך לא הסתדרה בביתה החדש ובכל פעם שביקרה את הוריה סירבה לחזור. באותה תקופה משפחתה נאלצה לעזוב את כפרה בגלל סכסוך. לבסוף ירדנה התגרשה בעזרת אביה והיא חזרה לבית הוריה בכפר החדש אדרהדמבה ולאחר זמן קצר עברו לטדה.

בטדה הקימה משפחתה בית חדש ועיבדה אדמות חקלאיות. ירדנה מספרת כי מצבה הכלכלי של משפחתה לא היה שפיר כמו בילדותה, לכן הייתה מצטרפת לאביה ואחיה ועוזרת להם בעבודת השדה. בנוסף היא מרחיבה על משמעות היותה אישה גרושה ומספרת שמשפחתה שמרה בסוד את היותה גרושה, כדי שלא יפעילו עליהם לחץ לחתן אותה במהירות. כמו כן היא מתארת כיצד נזהרה מהאפשרות שיחטפו אותה לחתונה. לאחר שנתיים ירדנה התחתנה בשנית והיא מספרת על האירוסין והחתונה. עם בעלה החדש עלתה לישראל.