זאודו מתאר את אילן היוחסין המשפחתי, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. הוריו התגרשו בילדותו והוא עבר עם אחיו הקטן ועם אמו לבית הוריה. לאחר זמן קצר סבתו ואחיו נפטרו. אמו התחתנה בשנית ובהתאם למסורת. מפחד שהאב החורג יתעלל בזאודו אחיו הגדול העביר אותו להתגורר עם אחיותיו של אביו בדנקז. שם רעה את הבקר והצאן של המשפחה, ולמד קרוא וכתוב מתוך הספרים של אביו.

לאחר שנתיים אביו נדבק במגפת הדבר שתקפה את אזור בלסה ואחיו של זאודו לקח אותו לכפרם, שם טופל בבידוד עד שנפטר מהמחלה. זאודו מפרט על מנהגי הקבורה והאבלות. כמו כן הוא מספר על סכסוכים עם השכנים הנוצרים בנוגע לקבר של אביו.

זאודו בן ה-12 נשאר לגור עם אחיו ועסק בעבודות חקלאות ונפחות. כנפח ייצר כלים כגון מחרשה, מעדר וגרזן. לאחר זמן מה חזר לגור עם אמו שנשארה לבדה והתפרנסה כקדרית בג'ג'ה. שם למד לתפור ומצא פרנסה כחייט. הוא מספר על העבודה, שיטות התמחור והערבות ההדדית בין בני הקהילה, כמו גם על היחס הגזעני של הנוצרים כלפי יהודי המקום.

כשהיה בן 21 נמצא לו שידוך וכעבור שנה התחתן. אשתו שהייתה בת שמונה עברה להתגורר עם זאודו, אמו ואחותו. לאחר שנתיים אמו ואחותו עברו לגור עם סבה של אמו וזאודו ואשתו נותרו לבדם. זאודו מספר כי אשתו הצעירה עוד לא ידעה כיצד לבצע את עבודות הבית והכנת האוכל ומספר בשעשוע כיצד היה עוזר לה בסתר.

כשבני הזוג בגרו וניסו להביא ילדים לעולם, הם עברו כמה לידות של תינוקות ללא רוח חיים. לבסוף הסכימו שזאודו יביא ילדים בעזרת אישה אחרת אך הם יגדלו כילדיהם של הזוג. זאודו מסביר על המנהגים הקשורים בפונדקאות וכיצד הביאו וגידלו את שני ילדיהם. במקביל זאודו ואשתו עלו לרגל לגנתבה (מקום מקודש), שם צמו והתפללו לילדים, ולאחר שנה הרתה אשתו ולזוג נולד ילד.

כשמפלגת הדרג בראשותו של מנגיסטו היילה מרים ‏(‏Mengistu Haile Mariam‏)‏ תפסה את השלטון והדיחה את הקיסר היילה סלאסי ‎(Haile Selassie)‎, מצבם של זאודו ושאר היהודים באזור השתפר מאוד, כיוון שניתנה להם הזכות לבעלות על האדמה והם הפכו לאזרחים שווי זכויות.

זאודו נשלח לאמבה גיורגיס וורדה, שם הוא מונה לעוזר משפטי בבית המשפט. תפקידו היה ליישב סכסוכים בנושאים כמו זכויות מקרקעין או דיני משפחה. כחלק מעבודתו הוא נשלח לכפרים מרוחקים על מנת להסביר לתושבים על הרפורמות החדשות תחת הממשל החדש ולשמש כנציג בית המשפט. זאודו מספר כי הציבור התקשה לקבל את החוקים החדשים ולא פעם הוא נקלע לחילופי ירי וספג מעשי אלימות. הוא מציין כי חלק מהעבריינים שתפס והביא לדין נתלו ביום השוק בוורדה למען יראו ויראו.      

במקביל לעבודתו הציבורית שכר זאודו אדמה ועובד שעיבד אותה לרווחת משפחתו. הוא מסביר כיצד שוכרים אדמה ועובדים ואילו הסכמים ושכר היו מקובלים באותה תקופה.

לאחר שמונה שנים בתפקידו הציבורי בוורדה, נבחר זאודו לתפקיד נוסף באוורג'ה. באותו הזמן החלה העלייה של יהודי אתיופיה לישראל דרך סודן, וזאודו ניצל את תפקידו הממשלתי וסייע בהברחתם. במקביל השתוללה מלחמת האזרחים וארגון המורדים איהאפה ‏‎(Ehapa)‎‏ ‏כבש שטחים ורדף עובדי מדינה. זאודו מספר כיצד חייו היו בסכנה כפולה – הן מצד השלטונות כיוון שעזר ליהודים, והן מצד המורדים, בתור איש השלטון.

לבסוף זאודו מכר בסתר את כל רכושו ויצא עם משפחתו בקבוצה של 11 איש לסודן. בדרך נתקלו בשודדים וזאודו כמעט איבד את בתו. כשהקבוצה הגיעה לעיר מרבה חזר זאודו על עקבותיו כדי להסדיר את ענייניו ולהודיע לשאר המשפחה כי המסע צלח. משחזר התחוור לו שהשלטונות מחפשים אחריו כיוון שנחשד בגניבת רכוש ובבריחה לסודן. הוא הצליח להחזיר את רכושו ולברוח מהשלטונות. בקבוצה שמנתה 366 איש יצא למסע רווי תלאות ממרבה לסודן ומסודן לישראל.