אלמז מספרת על משפחתה, מתארת את כפרה ואת ההיסטוריה המקומית, כולל בית הקברות היהודי של מחוז ווגרה, שנמצא בכפרה. אביה עסק בחקלאות ובאריגה ואלמז מספרת על תהליך אריגת הבדים. אמה הייתה קדרית, שייצרה ומכרה כלי חרס מיוחדים.

מגיל 6 אלמז החלה לעזור לאמה בעבודות הבית כגון טחינת גרעינים, הכנת חמאה, ניקוי הבית, כיבוס הבגדים והבאת מים מהנחל. אלמז מספרת על סדר יומה כילדה ומפרטת על טקסי הקפה, המשחקים השונים ששיחקה וההווי החברתי בכפרה.

בגיל 10 החלה ללמוד בבית הספר היהודי בבנקר אצל מורה ידוע בשם מנגיסטה אברהם. אלמז מספרת על בית הספר, התנאים בו ואופי הלימוד, כמו גם על הפן החברתי. היא מרחיבה על תכנית הלימוד, שכללה לימודי עברית וחשבון.

כשסיימה את שנת הלימודים, אלמז נלקחה על ידי אחיה, מהרי רובל, ללמוד בבית הספר בו עבד כמורה בעיר אדווה שבמחוז תיגראי. אלמז מספרת על הימים הראשונים בעיר הגדולה, על ההבדלים בין העיר לכפר ועל הגעגוע הגדול לבית הוריה. בבית הספר הלימודים התנהלו באמהרית ומחוץ לבית הספר התלמידים המקומיים דיברו תיגרינית. כשנגמרה שנת הלימודים חזרה אלמז לחופשה בביתה והפצירה בהוריה שלא לחזור לבית הספר הרחוק. היא ביקשה ללמוד בפנימייה הקרובה בעיירה דבט.  

ואכן, אלמז החלה את לימודיה בכיתה ג' בפנימייה. למרות זאת, היא חזרה בסוף כל יום לבית הוריה. אלמז מספרת כי הדרך הלוך ושוב, שעברה בין כפרים נוצרים, לא הייתה קלה עבורה והיא חששה לשלומה. לכן משהגיעה לכיתה ו', נשארה ללון בפנימייה.

בכיתה ז' עברה אלמז ללמוד בפנימיית "הוואריאו פאולוס" בעיר גונדר. במהלך שנת הלימודים, הפנימייה הסתבכה בקשיים כלכליים והחלה לשחרר תלמידים. אלמז נקלטה בבית ספר אחר בעיר בו לימד כעת אחיה מהרי. בסוף השנה חזרה לבית הוריה, שם הוחלט כי תחזור ללמוד בעיירה דבט.

אלמז שכרה חדר בדירה בעיירה והייתה מקבלת אספקת אוכל ועצים לבעירה מקרובי משפחתה שהתגוררו באזור. לאחר שנתיים, החלה אלמז לשכור דירה עם חברותיה מהלימודים ולנהל משק בית. היא מספרת על חיי החברה, על הבעיות השונות שצצו בתקופה ההיא כגון ביטויי גזענות מצד נוצרים, ועל הפחדים שליוו את שגרת יומן של נשים, כמו החשש לצאת מהבית בלילות אם אינן מלוות בגבר.   

בכיתה ח' נבחרה אלמז ליושבת ראש מועצת הנוער והייתה מארגנת מפגשים ומקדמת נושאים הבוערים לבני הנוער בעיירה ובמחוז. זמן לא רב לאחר מכן, ועד החקלאים בעיר בנקר הקים אגודה העוסקת בזכויות נשים ואלמז נבחרה ליושבת ראש האגודה. במסגרת תפקידה היא הייתה אחראית לקיים אחת לשבועיים אספות, למנות עוזרים ולנהל את התקציב. כחלק מפעילותה באגודה, הקימה אלמז להקת זמר וריקוד בשם "התרבות הנשית", שהופיעה בימי ראשון ובחגים בכל המחוז. לאחר ההופעות היו הנשים מחלקות פולי קפה לקהל ונואמות להעלאת המודעות לזכויות הנשים.

במקביל לעבודתה וללימודיה, ילדה אלמז את בנה הבכור כשהייתה בכיתה י"ב. היא מספרת על מנהגי בית הנידה והלידה. בזמן שהותה בבית הנידה החלו בני משפחתה ושכניה לצאת למסע לישראל דרך סודן. אלמז, שעבדה באגודה ממשלתית, נקרעה בין חובותיה והחשש שתיתפס, לבין רצונה העז להצטרף למשפחתה ולעלות לארץ ישראל. לאחר תחנונים רבים מצד אמה ובני משפחתה, אלמז השתכנעה ויצאה עם המשלחת לסודן, משם עלתה לישראל.