אישטו מתאר את עץ משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. בחודשי הסתיו והחורף נפוצה מחלת המלריה בסביבת מגוריו וגבתה קורבנות רבים. לעיתים משרד הבריאות היה דואג לרסס את האזור כנגד יתושים, בניסיון למגר את המחלה.

בגיל 9 הוריו התגרשו ואישטו נשאר לגור עם אביו. הוא מסביר כי בתקופת שלטונו של הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie), למשפחתו היהודית לא התאפשרה בעלות על אדמה חקלאית.

בילדתו אישטו רעה צאן ובקר, והוא מספר על קורותיו כרועה, כגון מפגשים עם הרועים הנוצרים והמוסלמים, וחיפוש אחרי צאן שנגנב. בנוסף הוא מספר על מקרים שונים של הגנה והתערבות אלוהית שקרו לו ולבן משפחתו – שהיה הקייס של האזור.

בהיותו בן 12 נפטר אביו של אישטו בפתאומיות והוא עבר לגור עם אמו ואחיו הגדול בכפר בשם בלבלה גיאורגיס. משהגיע לכפר החדש, אמו בשרה לו ששתי אחיותיו הקטנות נפטרו ממחלה. לפרנסת המשפחה הם שכרו אדמה ועיבדו אותה, אישטו רעה צאן ובקר ועבד בעבודות נפחות. הוא מספר על יחס גזעני מצד שכניו הנוצרים ועל האמונות הטפלות שייחסו לו כיהודי. כמו כן הוא מתאר את נקמות הדם והסכסוכים השונים בין תושבי הכפר. הוא מסביר את מבנה מערכת המשפט שכללה בורר, שופט, שופט מחוזי וכדומה.

בעקבות אחד מהסכסוכים בכפר נאלצו אישטו ובני משפחתו לעזוב והם עברו להתגורר אצל דודו בסרמלה. לאחר שנתיים אחד מבני משפחתו נשדד ונרצח ושוב משפחתו הסתבכה בפרשה של נקמת דם. אישטו ומשפחתו חיפשו עילה לעזוב את הכפר ולהמלט מנקמת הדם. כאשר נציגי ממשל הגיעו לכפר כדי לחסן את הבקר – המשפחה התנגדה, בתואנה שניקוב אוזנה של הפרה (על מנת לסמן שחוסנה) הופך את בשרה ללא כשר. הודות לכך אישטו ומשפחתו אולצו לעזוב את הכפר וכך ניצלו.

משעברו למיי-מרים יצא אחיו הגדול לסודן ומשם לישראל, ואישטו נשאר הגבר המפרנס היחיד במשפחה. באותה תקופה אמו נישאה בשנית והיא ואחותו ילדו במקום. כמו כן שלטון הדרג הפיל את הקיסר היילה סלאסי ותפס את השלטון במדינה.

הפרנסה הייתה קשה, הבקר שהחזיק אישטו אזל והוא נאלץ לעבוד כחקלאי שכיר, בזמן שאמו ואחותו מייצרות ומוכרות כלי חרס כהשלמת הכנסה.

באחד הימים בדרכו מהשוק, נקלע אישטו לעימות עם אויב של המשפחה, שאף איים עליו בנשק. אישטו מספר את פרטי המקרה וכיצד הסתיים.

לאחר שלוש שנים נשלח אישטו בן ה21 למצוא פרנסה באגומגופה, והועסק כעובד אדמה אצל משפחה יהודית. אך הבצורת שהכתה באזור אילצה את אישטו לעבור ולעבוד כקוטף כותנה באזור אחר. עם הכסף שהרוויח קנה עגל כהשקעה, וחזר לעבד את אדמותיו של היהודי, שבתום הבצורת הניבו יבול גדול.

יום אחד קיבל אישטו מכתב מדודו, שהזמין אותו לביקור באדיס אבבה. הוא נענה להזמנה, ומאדיס אבבה המשיך לביקור בכפר בו נקבר אביו, ושם החליט להישאר. לאחר זמן מה התחתן וקיבל מהממשלה קרקע משלו. אישטו החל להתבסס באזור ואף מונה להיות בורר – תפקידו היה לאתר אנשים ולחייב אותם לשלם את מסי המדינה. הוא מספר על קורותיו במסגרת תפקיד זה.

לבסוף עלו אישטו ומשפחתו דרך אדיס אבבה לישראל.