דלג לתוכן

אברהם קהתי

שם האב: קיהת לאווי
שם האם: אלמיתו ביתוואליי'
שנת לידה: 1938
מקום לידה: אזזו, במחוז גונדר
אזור מגורים באתיופיה: גונדר
עיסוק מרכזי באתיופיה: מורה
שפת הראיון: אמהרית

אברהם קהתי, מורה, פרופסור תמרת, ד"ר פיטולוביץ, לימודים, הוראה, אמרית, עברית, חקלאות, השכרה, משחקים, חגים, שבת, כשרות, מנהגי טהורה, שחיטה, פנימייה, יונה בוגלה, הרב עובדיה יוסף, עלייה, בית ספר, ניהול בתי ספר, רשת אורט, הברחה, הסוכנות היהודית, איטלקים, דרג, הקיסר היילה סלאסי, אזזו, גונדר, סרמלה, אדיס אבבא, אסמרה, ישראל, כפר בתיה, תימן, אמבובר, קניה, סודן,

תקציר העדות:

אברהם מספר על עץ משפחתו. כשהיה ילד, חיה משפחתו תחת שלטון האיטלקים בעיירה אזזו. לקראת סוף שלטונם, האיטלקים היו מתעמרים בתושבים המקומיים ועל כן משפחתו עברה להתגורר בסרמלה. אברהם מתאר את סרמלה, את ההיסטוריה וההווי החברתי של קהילת "ביתא ישראל" במקום. הוא מספר כי תחת שלטונו של הקיסר היילה סלאסי לא ניתנה ליהודים זכות בעלות על האדמות החקלאיות, ומשפחתו ושאר הקהילה היהודית נאלצו לשכור אותן.

אביו, שלמד והתחנך תחת פרופסור תמרת וד"ר פיטולוביץ, חזר לסרמלה ולימד בבית הספר באמהרית ובעברית. לעבודתו בבית הספר התלווה אליו בנו אברהם. אברהם מספר כי היו לומדים את האלף-בית העברי ומזמורים לחגים ולשבתות. הוא מרחיב על ילדותו, על הלימודים והמשחקים, ועל סדר יומו בימי חול, חגים ושבתות. כמו כן הוא מסביר את מנהגי השחיטה, הכשרות והטהרה.

בזמן לימודיו שלח מר יונה בוגלה שליח, בין השאר לבית ספרו של אברהם, כדי שיאתר תלמידים מצטיינים. אברהם נבחר ועבר ללמוד בפנימייה באסמרה תחת ניהולו של מר בוגלה. אברהם מספר על השנה בה למד בפנימייה, על הלימודים ועל חיי החברה. הוא מתאר את הוויכוחים הרבים שנתגלעו בין הקייסים לבין מורה הדת שהגיע מישראל, בנוגע למנהגים ומסורות. לעתים היה נשלח להביא דברי דואר. באחת מהפעמים חזר עם מכתב מהרב עובדיה יוסף המאשר את שליחתם של אברהם ועוד 11 תלמידים לארץ ישראל.

לאחר שבועיים, בשנת 1955, הוטסה המשלחת דרך תימן לישראל. הם התקבלו בפרחים בשדה התעופה ונלקחו לפנימייה בכפר בתיה, שם למדו עם עוד עולים מ-44 לאומים שונים. המזמור הראשון שלמדו היה "הנה מה טוב ומה נעים" ואברהם מספר כי היו שמחה ואהבה רבה במקום. אברהם מרחיב ומספר על ההווי החברתי ועל תוכנית הלימודים שכללה גם עבודה בקטיף, חליבה, גידול עופות וכדומה. בחגים, כששאר התלמידים היו חוזרים לחופשות בחיק משפחותיהם, אברהם ושאר חברי המשלחת האתיופית היו נשארים בפנימייה ומרגישים את הבדידות הרחק מהמשפחה.

לאחר ארבע שנות לימודים בפנימייה, נשלחה המשלחת חזרה לאתיופיה על מנת ללמד ולחנך את הקהילה היהודית ולעזור לה לעלות לארץ לישראל. חברי המשלחת נפגשו עם הקיסר היילה סלאסי, שניסה לשכנע אותם לעבוד במשרות ממשלתיות ולהעשיר את כלל העם האתיופי, אך הם סירבו ודבקו במטרתם להציל את הקהילה היהודית.

מאדיס אבבה אברהם וחברי המשלחת נסעו לאמבובר והחלו בונים שם בית ספר. תלמידים רבים הגיעו ללמוד ואט אט אברהם וחברי המשלחת, בשיתוף ארגונים שונים כמו אורט והסוכנות היהודית, בנו עוד ועוד בתי ספר במחזות השונים – 27 בסך הכל, וגם מספר מרפאות. אברהם היה אחראי על הקייסים בבית הספר השונים: גיוסם, שיבוצם, ניהולם ותשלום המשכורות.

כאשר מפלגת הדרג הדיחה את הקיסר היילה סלאסי ותפסה את מקומו, החלו נעצרים רבים מחברי המשלחת באשמת ריגול לטובת ישראל ובתי הספר החלו להיסגר. אברהם, שפעל לעלייתם החוקית של קהילת "ביתא ישראל" והשיג אישורי עליה לחמישים משפחות, הפך למבוקש על ידי השלטונות. כשלא הייתה עוד דרך חוקית, אברהם ופעילים נוספים ניסו להבריח משפחות דרך קניה, ללא הצלחה. לבסוף גילו הפעילים כיצד להבריח את העולים דרך סודן. למשך תקופה זו אברהם נאלץ להסתתר ולפעול בחשאי, עד שלבסוף פנה לשלטונות וביקש הגנה. לאחר תלאות רבות הצליח אברהם לעלות לישראל דרך סודן.

אברהם קהתי

סגירת תפריט