קסנש גברו

שם האב: גבְרו עלמְאייהוּ
שם האם: טרוּנֵש גלדוּ
שנת לידה: 1949
מקום לידה: סמֵּיין מנְטַה, טֵּמְאדוֹ, במחוז סמיין
אזור מגורים באתיופיה: סמיין
עיסוק מרכזי באתיופיה: עקרת בית ואשת חיל
שפת הראיון: אמהרית

קסנש גברו, טבע, חקלאות, רעית צאן, אגוהנית, אמהרית, חליבה, חלב, פרות, משחקים, נצרות, חתונה, אירוסין, עיקרת שיניים, לידה, חלומות, רוחות, שדים, חיילים, מלחמה, מורדים, צבא, גיוס בכפייה, חטיפה, קרב יריות, משפט, קצין, שלקה מרשה נגדו, זקני העדה, שמגלה, שריפה, שלטון, מריבות, סיכסוכים, אדֵנגוֹרי-טְריט, דרג, אייפה, סמֵּיין מנְטַה, טֵּמְאדוֹ, סמיין, סילְאזהיי, קידַנֵה-מהְרֵט, תיגראי, וויילם-מיכאל, סקוטה, אוְוצַ'רה, טלמט, אבא-גנטא

תקציר העדות:

קסנש מתארת את אילן היוחסין של משפחתה. בהיותה ילדה קטנה, עזבה המשפחה את כפר הולדתה עקב התפרצות של מגפות, ועברה לכפר של סבתה סילְאזהיי. בכפר זה התושבים לא דיברו אמהרית אלא אגוהנית, ותוך זמן קצר רכשה קסנש את השפה. היא מספרת על עבודתה כילדה. כמו כן היא מתארת את מערכת היחסים שלה עם אחיה ואת המשחקים השונים ששיחקו. בתור ילדה נוצרייה, קסנש מספרת על היחסים עם היהודים שבאו לכפרה ועבדו כנפחים וקדרים.

כמנהג המקום, כבר בגיל ארבע הוריה מצאו לה חתן והיא הייתה מאורסת עד שנישאה בגיל 13. קסנש מרחיבה על שנות האירוסין וכן על המנהגים השונים שקוימו בחתונה עצמה. לאחר החתונה היא נישאה על גבי אתון לכפרו של בעלה במחוז תיגראי. בדרך היא החלה לסבול מכאבי שיניים וכשהגיעה נאלצה לעבור עקירה. לאחר תקופת הסתגלות בה שהו אצל החותנים, עבר הזוג לבית משלו ונולדה להם בת. קסנש מפרטת על מהלך הלידה של בתה ועל המנהגים הנוצרים החגיגיים שסבבו הלידה.

קסנש ובני משפחתה חיו חיי כפר והתפרנסו מחקלאות. באחד הימים כאשר עבדו בשדה, בתה בת השמונה של קסנש חלמה חלום על איש שחור האוחז בידה ולוקח אותה איתו. חמותה ניסתה לרצות את הרוח בעזרת מנחות של אוכל אך ללא הועיל, ולאחר שבוע הילדה נפטרה. קסנש נדרה נדר לאל וילדה בת נוספת.

באותו הזמן, קבוצת מורדים בשלטון בשם אדֵנגוֹרי-טְריט החלה לפעול באזור. בתגובה צבא הממשלה יצא במבצע גיוסים כפויים במחוז. יום אחד הגיעו חיילים חמושים לביתה של קסנש וחטפו את בעלה כדי לגייסו לצבא. במשך שנתיים לא ידעה קסנש מה עלה בגורלו עד שבן דודה שערק מהצבא סיפר לה כי בעלה פצוע. במהלך אותה תקופה סוערת, נקלעה קסנש בדרכה הביתה לקרב יריות, בו כמעט קופחו חייה וחיי בתה התינוקת. לאחר שלוש שנים נוספות בהן חיה לבדה עם בתה ונתמכה בסעד מהממשלה, היא נואשה מלחכות: היא ערכה את הסידורים הנחוצים, התגרשה וחזרה לכפר הוריה.

אצל הוריה חיכו בקשות רבות לשאת אותה לאישה, אך קסנש לא נענתה לאף אחת מהן. בין המבקשים היה הקצין הגבוה האזורי (מקביל לדרגת אלוף) ששמו מרשה נגדו. כיוון שהיה יהודי הוריה של קסנש סירבו לו, אך בתחבולה חטף אותה הקצין מביתה. בני משפחתה יצאו עם נשקים כדי להציל אותה ובין הצדדים התפתח קרב יריות. לאחר שהאלוף הצליח להשיג רגיעה זמנית ואמה של קסנש לקחה את נכדתה התינוקת חזרה לכפר, קסנש בחרה להמשיך עם האלוף לכיוון כפרו. בדרך קיבל האלוף הודעה כי החלה לחימה במקום כלשהו, והשאיר את קסנש אצל קרובים. עם תום הלחימה חזרו הזוג לכפרו בסמיין.

ללא אישור הוריה, קסנש והאלוף נישאו וחיו יחד במשך שנתיים. קסנש המירה את דתה ליהדות במקום הקדוש אבא-גנטא והיא מספרת על טקס הגיור והמנהגים המלווים אותו.

כשהאלוף הוצב מחדש באוְוצַ'רה ביקשה קסנש להשלים עם הוריה ולראות את בתה. מנהיגי הכפר נשלחו לגשר בין הצדדים ונקבעה פגישה שבסופה הוחלט כי קסנש תחזור לבית הוריה. בעודה אורזת את חפציה, גילתה קסנש שהיא בהריון ונעשתה חולה מאוד. לבסוף הוחלט שתישאר עם האלוף שיוכל לדאוג לכל הטיפולים הדרושים.

באותו הזמן בעלה הצטרף לשורותיה של מפלגת איהאפה ‏‎(Ehapa)‎ – אחד מארגוני המורדים בשלטון הדרג, וגדודו החל להילחם כנגד השלטון. לאחר זמן מה האלוף עייף והחליט לפרוש מתפקידו. עקב כך השלטון החל רודף אותו ואף הבטיח פרס עבור ראשו. קסנש ובעלה נאלצו לברוח אל כפר הולדתה סמיין מנטה. באחד החגים הוזמן הזוג לבית אמה של קסנש. האלוף יצא לבדו אל בית אמה וקסנש הייתה עתידה להצטרף אליו למחרת. לאחר שעזב את הבית הגיעו חיילי הדרג לביתם במטרה ללכוד את קסנש וכך לכפות על בעלה להסגיר את עצמו. אך קסנש הצליחה לברוח ובליווי חייל של בעלה הגיעה לבית הוריה. בני הזוג שהו אצלם עד יעבור זעם ולאחר שנה חזרו לביתם.

אולם רדיפות השלטון לא פסקו: לא פעם התרחש קרב יריות בו הצליחו האלוף וכוחותיו הנאמנים להבריח את חיילי השלטון. לאחר שסירב לחזור ללחום לצד המורדים, נכלא האלוף בכלא המורדים בטלמט ולאחר חודשיים שוחרר וחזר לביתו. ערב אחד קסנש ראתה את חיילי השלטון מתקרבים לביתם ומיהרה לשלוח מישהו שיזהיר את לבעלה ששהה בבית עם ילדיהם. החיילים הבעירו אש ביבולים שלהם ועד הבוקר קסנש לא ידעה מה עלה בגורל משפחתה. לבסוף הגיחו בעלה וילדיה ממקום מחבואם. תחת איומים אלו חיו במשך שנתיים עד שעלו לישראל.

קסנש גברו