קייס נגט מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו ומספר על ההיסטוריה המקומית. אביו של קייס נגט היה גם בעצמו קייס, שבנה את בית הכנסת בכפר. בגיל שש למד קייס נגט לקרוא ולכתוב מאביו, בזמן שהתלווה אליו בעבודות השדה, הנפחות והאריגה. בנוסף, היה שומר על הצאן והבקר ועל השדות מפני ציפורים וקופים.

בגיל 13 שלח אותו אביו ללימודי דת, והוא למד מנזיר נוצרי לקרוא ולכתוב בשפת הגעז. הוא מתאר את מתחם הלימודים והמגורים, את תכניות הלימוד, המשמעת, המטלות וההווי החברתי אצל הנזירים. כאשר היה חוזר הביתה לחופשה היה צריך להיטהר, לפני שיכול היה להיכנס לביתו.

בעקבות משבר כלכלי נאלץ קייס נגט לעזוב את הלימודים לאחר תשעה חודשים. הוא חזר לבית אביו ועזר למשפחתו בעבודה החקלאית. כמו כן ביצע בעצמו את כל עבודות הנפחות עבור כלי השדה.  

את דרגות הלימוד וההסמכות הרבות להיות רב עשה אצל אביו. בגיל 17 התחתן ובגיל 20 כשנולד בכורו מונה להיות מנהיג רוחני – קייס. הוא מספר על טקס ההסמכה ועל ימיו הראשונים כקייס, ומונה את המקומות הקדושים שהקיפו את כפרו. משמוּנה, החל לנהל את התפילות בבית הכנסת, לערוך טקסי נישואין ואבלות, לשאת ברכה ולשחוט בחגים ובאירועים עבור תושבי המקום. הוא מספר על המסורות ומנהגי הדת השונים.

בעקבות סכסוך קרקעות ועל רקע תקריות גזעניות, מקרי רצח ושריפת בית הכנסת בידי תושבים נוצרים, עבר קייס נגט עם משפחתו לסרמלה שליד אמבובר. באותו זמן קייסים רבים נקראו לכינוס גדול באסמרה שבאריתריאה, וקייס נגט יחד עם קייס מלכה נשארו המנהיגים הרוחניים של האזור. משחזרו הקייסים מהכינוס, הקהילה לא רצתה לקבל את מרותם מכיוון שעזבו אך לאחר זמן קצר שהושגה פשרה.

כשהתחלף השלטון ומפלגת הדרג הדיחה את הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie), מונה קייס נגט בניגוד לרצונו ליושב ראש איגוד החקלאים בכפר, והיה אמון על חלוקת מלח ומוצרים אחרים. לאחר זמן מה הצליח לחמוק מהתפקיד ונבחר להיות סגנו של הקייס ברהן ברוך. בשנת 1969 כאשר הקייס ברוך עלה לישראל, תפס הקייס נגט את מקומו והעתיק את פעילותו לאמבובר.

קייס נגט מתאר את התפילות והחגיגות של חג הסיגד. בנוסף הוא מספר על עבודתם של הסוכנות היהודית ורשת אורט בבניית בית הכנסת הגדול באמבובר ועל חיי הקהילה במקום.