סלה מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. אביו היה מיישב סכסוכים ופעיל למען זכויות אדם. בתקופת שלטון האיטלקים אביו וכל גברי הכפר יצאו להילחם נגדם, וכשחזרו התחבאו ביערות סביב הכפר. אימו הייתה מביאה להם אוכל בסתר.

סלה מספר על משחקים כמו קולי וגנה, שהיה משחק כילד בזמן שהיה שומר על השדות או על הצאן. כמו כן הוא נזכר בסיפור השידוך שאביו ארגן עבורו ובחגיגות החתונה. הוא מסביר על המנהגים השונים, ביניהם רישום מדויק של פרטי הכלה ומשפחתה במסגרת תחקיר שנערך לפני החתונה, ואירוח החוגגים במסעם חזרה לבית החתן.

סלה סוקר את המחלות השונות שפגעו בבעלי החיים. הוא מפרט את הסימנים ואת דרכי הטיפול הפיזי והרוחני במחלות הנקראות גומדאו, קורבא, קופא ו-ווטטה, שפרצו כל ארבע שנים בקירוב. מחלת הווטטה היתה מסוכנת במיוחד כיוון שהיא יכולה לעבור גם לבני אדם. סלה מסביר כיצד מתחסנים ומטפלים בה ומספר על מחלה שפגעה באביו. סלה ממשיך ומספר על המחלות השונות ועל הטיפול המסורתי בהן כמו דלקת שקדים או שליה שלא יצאה לאחר לידה.

בזמן בצורת הקהילה הייתה מקיימת את טקס הגינה-וולדה. הנשים המבוגרות היו מובילות את כולם בשירה למקום רחוק, שם היו מתפללים לגשם. כאשר היה חולה, בהתאם למסורת, סלה היה עולה להר מבודד ומתפלל לבריאותו, ומחכה לחלום שיבשר לו מה עליו לעשות.

סלה מספר על מנהג ה"מחבר" במסגרתו נשות הכפר היו עורכות משתה כל אחת בתורה, וכן על מנהגים קהילתיים שונים כמו חגיגות בחגים ובמועדים. הוא מציין כי חגיגות רבות היו נערכות יחד עם השכנים הנוצרים תוך הקפדה על כללי הכשרות.  

סלה מסביר על עונות השנה, על סוגי הזרעים והאדמות, ומפרט מתי הוא הזמן הנכון לזרוע ובאיזו אדמה.