מלדה מתאר את אילן היוחסין של משפחתו. מגיל צעיר היה שומר על הצאן והבקר וכשהתחזק עזר למשפחתו בעבודות החקלאיות. בנוסף למד מאביו את עבודת הנפחות והיה עוזר לו להכין כלים חקלאיים כגון מחרשה ומגל. מלדה מסביר על תהליך הכנת הכלים ומוסיף כי מכרו אותם לשכנים הנוצרים.

בגיל 12 החל לחרוש לבדו והוא מתאר כיצד רותמים את השור למחרשה ואיך היו מחלקים את השדות בין החקלאים. מלדה מונה את היבולים שהיו זורעים לפי עונות השנה, ובהתאם לאקלים ולגובה האזור.

מלדה מסביר צעד אחר צעד כיצד הפיקו תוצרים חקלאיים כגון טף, כותנה, שומשום, חומוס ועוד. התהליך כלל ניקוי האדמה משיחים או יבולים ישנים, חריש, זריעה, קציר, יבוש, הפרדה, איסוף לשקים, אחסון ומכירה.

את השומשום היו מעמיסים על משאיות ומוכרים לסוחרי שומשום בעיר הומרה שעל גבול סודן, או לחלופין מובילים בעזרת שיירת גמלים למכירה בשווקים במחוז תיגראי. מלדה מתאר את ההווי ואת הסחורות בשוק המרכזי בעדי רמז במחוז וולקיט.

מלדה מספר על האירוסין והחתונה שלו, על הקהילתיות והעזרה ההדדית בהכנות לאירועים, ועל המנהגים, הטקסים, המתנות והחגיגות. הוא מתאר את אורח החיים, החגים והמנהגים השונים שהיו מקיימים, ביניהם מנהגי טהרה. הוא מספר על כיבוד השבת, ישיבת הנשים בבית הנידה, התפילות והמפגשים בבית הכנסת, המפגשים בעונת הקיץ עם קרובים שגרו רחוק ועוד.

המנהיגים הרוחניים עודדו תמיד את בני הקהילה ללמוד ולדעת יותר על ירושלים וישראל. מלדה מספר כי כשנוצרו קשרים עם מדינת ישראל, נציגיה ביצעו מפקד של היהודים, תרמו לבניית בית הכנסת ודאגו למשלוח תרופות נגד שחפת.