יסמאני מספר את סיפור המסע שלו ושל משפחתו מכפרו לסודן, במטרה לעלות לישראל: במהלך המסע ובניגוד להנחיות וההפצרות של מורי הדרך, כאשר נכנסה השבת סירבו יסמאני ומשפחתו להמשיך ללכת והתיישבו בצד הדרך. חייל שלטון הדרג (Derg) כיתרו אותם ופתחו באש לעברם, אך איש לא נפגע הודות לאמונתם.  

יסמאני מתאר את אילן היוחסין של משפחתו, את כפרו ואת ההיסטוריה המקומית. אביו נפטר כשיסמאני היה ילד, והוא ואחיו היו מעבדים את האדמה וסוחרים בתבואות.

כשהיה בן עשר החל יסמאני ללמוד בבית ספר קרוא וכתוב בשפת הגעז ובנוסף למד אצל קייס את הלכות היהדות. יסמאני מפרט על דרכי הלימוד, הנושאים שלמד וההווי החברתי במקום.

מאחר ואביו נפטר, יסמאני היה צריך לעזוב את הלימודים ולעזור בפרנסת המשפחה. הוא ומשפחתו עיבדו חלקת אדמה גדולה ובה גידולים שונים בסמוך לעיר הומרה. יסמאני מפרט על דרך הגידול של כל צמח, ומתאר את אופן החריש, הזריעה והקציר.

את התבואה העודפת וגידולים כגון שומשום היה מוכר בשוק בהומרה או בשווקים שונים במחוז תיגראי. את המסעות לתיגראי, שארכו בין שלושה לארבעה ימים, היו עורכים יחדיו כמה סוחרים חמושים בנשק, שהיו מובילים את הסחורות על גבי חמורים, וישנים בצד הדרך. לאחר שהיה מוכר את הסחורה, יסמאני היה קונה סחורות כגון תבלינים, בדים, ונשק, שלא היו בנמצא במחוז וולקיט.

יסמאני מספר על חילופי השלטון ועל ימי ההפיכה, כאשר מפלגת הדרג הדיחה את הקיסר היילה סלאסי ‎(Haile Selassie)‎. יסמאני מספר כיצד הדרג גייס אנשים בכפייה ללחימה בחייליו של הקיסר המודח. גם יסמאני גויס והוצב עם אנשים נוספים מהסביבה לשמירה על האזור.

בזמן המהפכה של שנת 1978, החלו הגלים הראשונים של יהודים מתיגראי לעבור דרך וולקיט – כפרו של יסמאני, ולחצות את הגבול לסודן, בתקווה להגיע משם לישראל. במשך שנתיים, עד לעלייתו לארץ, פעל יסמאני כמורה דרך (מבריח) והוביל קבוצות רבות של יהודי אתיופיה אל מעבר לגבול עם סודן. יסמאני שב ומדגיש שתמיד ישבו ושמרו את השבת בדרך, וחזרו ללכת בצאתה. הוא מרחיב על הסכנות השונות שארבו בדרך, כגון חיות טרף, ושודדים ומספר על חילופי אש אליהם נקלע בכמה הזדמנויות, ביניהן כשהבריח את משפחתו לסודן.  

בסודן יסמאני המשיך בפעילותו למען הקהילה היהודית והיה שותף פעיל בעליה לארץ ישראל.