יבראלם פותחת בשיר מתוך החג הקדוש יהונס, ומסבירה על מסורת חגיגות החג. היא מתארת את אילן היוחסין של משפחתה, את כפרה ואת ההיסטוריה המקומית. בילדותה הייתה עוזרת לאמה בעבודות הבית –  בישול, ניקיון, טחינת גרגירים, הכנת תבלינים, טווית חוטי כותנה, תפירה ושמירה על הילדים הקטנים. לעיתים הייתה יוצאת לעזור לאביה בעבודות השדה. בימי שבת הייתה משחקת עם חבריה במשחקים שונים.

כשאמה הייתה יוצאת לבית הנידה, יבראלם הבכורה הייתה ממלאת את מקומה בניהול הבית. יבראלם מסבירה על השמירה על הטהרה ועל השהייה בבית הנידה.

יבראלם מתארת את ההכנות לחגים ואת התבשילים המיוחדים שהייתה שותפה בהכנתם. כמו כן היא מספרת כי כשהייתה נערה, היא וחברותיה בארגון הנוער היו מוכרות אינג'רה כחלק ממסורת החגיגות. כמו כן היא מסבירה כיצד ועבור אילו אירועים מכינים חינה. בהמשך היא מתארת את אילו תכשיטים היו עונדות הנשים, באילו אירועים היו עונדות אותם ומהיכן הגיעו.

בגיל שש התארסה דרך שידוך, היא מספרת כיצד הבינה את משמעות הדבר רק כשהייתה בת תשע ומעלה זיכרונות מתקופה זו. יבראלם נישאה בגיל 12. היא מרחיבה על ההכנות, טקס הנישואין והמסורות שלאחר החתונה, ביניהן המנהג המכונה בית מח'צאן – במסגרתו הכלה יושבת שלושה חודשים והאורחים מגיעים לבקרה. יבראלם מלמדת את חוקי משחק הגבט'ה ששימש כבידור בזמן השהייה בבית המח'צאן. בגלל שהייתה צעירה, בשנות נישואיה הראשונות היא שהתה לסירוגין בבית משפחת חתנה ובבית אביה.

יבראלם מספרת על לידת בנה הבכור כשהייתה בת 17: התפילות, זירוזי הלידה שכללו יריות והמנהגים השונים שנועדו לעזור לה. כמו כן היא מספרת על מחלת האדמת שתקפה אותה ואת בנה כששהו בבית הנידה.