אסתר יצחק

שם האב: שמואל שמועל
שם האם: הבסט אהרון
שנת לידה: 1962
מקום לידה: ונדרוץ' מרים, במחוז דמביה
אזור מגורים באתיופיה: דמביה
עיסוק מרכזי באתיופיה: תלמידה
שפת הראיון: אמהרית

אסתר יצחק, אנקוי שמואל, עבודות בית, רעית צאן ובקר, לימודים, תלמידה, חקלאות, בניה, חליבה, קדרות, אריגה, משחקים, בית קברות, הטרור האדום, בית ספר, מכתבים, אורט, מעצר, כלא, מסע, אונס, שוד, שרפה, דרג, הקיסר היילה סלאסי, אידו, אייפה, וויאנה, גונדרוץ' מרים, דמביה, ווגלו, אמבובר, אדיס אבבה, סודן, ישראל, מצ'ה, גונדר, גדריף, חרטום, צרפת,

תקציר העדות:

אסתר מתארת את אילן היוחסין של משפחתה, את הכפר בו גדלה – ווגלו, ואת ההיסטוריה של המקום ושל בית הקברות היהודי שבו. בילדותה עזרה לאמה בעבודות הבית. אחיה הבכור עבד עם אביה בעבודות האדמה, ואסתר ואחייניתה רעו את הצאן והבקר ושמרו על השדות מפני קופים וחיות בר אחרות. אמה הוסיפה לפרנסת הבית על ידי מכירת עבודות קדרות ואביה מעבודות האריגה. כשהייתה בת 10, ועל אף שקיבלה הצעות רבות לשידוך, הוריה שלחו את אסתר ללימודים. כל יום בתום הלימודים אסתר הייתה חוזרת לביתה ועוזרת לאמה בעבודות הבית השונות ולאביה בחליבת הפרות ובבניית בתים. בשבתות הייתה משחקת עם אחייניתה וחברים במשחקים שונים.

כאשר שלטון הדרג הדיח את הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie) ותפס את השלטון, הוא הנחיל רפורמת קרקעות שבמסגרתה ניתנה למשפחתה של אסתר זכות בעלות על הקרקע החקלאית אותה עיבדה עד אז. רפורמה נוספת שנעשתה הייתה חוק חינוך חובה לכולם – מצעיר ועד זקן. לצד צעדים חיוביים אלו, אסתר מספרת על "הטרור האדום" שגבה הרבה קורבנות, ביניהם יהודים.

אסתר למדה בבית ספר היהודי באמבובר מכיתה א' ועד כיתה ה', והייתה הולכת כשעה וחצי לכל כיוון בלוויית חבריה ותלמידים בגילאים שונים. המקצוע האהוב עליה היה אנגלית. היא מספרת כי הוריה היו מאוד גאים בה על לימודיה. כמו כן היא מתארת כיצד הייתה כותבת מכתבים לאחיה ולאחותה שבינתיים עלו לישראל.

כשעלתה לכיתה ה', עברה אסתר להתגורר אצל אחותה באדיס אבבה. אסתר מתארת את ההבדלים בין העיר והכפר – בסגנון הדיבור, הלבוש ובעבודות הבית.

כשחזרה לכפרה המשיכה אסתר את לימודיה, אך היא נעצרה על ידי השלטון כשהיא וחבריה ניסו לברוח לסודן, כדי לעלות משם לישראל. אסתר ועוד תשעה מחבריה הועברו למעצר בעיר גונדר. היא מתארת את תנאי הכליאה הקשים וההווי בין כותלי הכלא.

אסתר שוחררה לבסוף מהכלא והמשיכה את לימודיה בבית ספר במ'צה, עד שהשלטון הפסיק את פעילותו של ארגון אורט ובית הספר נסגר. השלטון וארגוני המורדים השונים החלו לוחמים ביניהם ואסתר וחבריה הסתתרו בשדות מפני הגיוסים בכפייה של שלטון הדרג.

כשזיהתה הזדמנות, יצאה אסתר עם בן דודה, והצטרפה לחבורה של 52 אנשים שיצאה לכיוון סודן. משהגיעו לגיינה נשדדו ואסתר נותרה חסרת כל. היא מספרת כי המבריחים, "מורי הדרך", ניצלו את חולשתם ואנסו חלק מהנשים שבחבורה. לאחר שבוע ימים הגיעו לסודן ולאחר כמה ימים נוספים הגיעו למחנה הפליטים "אמרה-קובה" בעיר גדריף. משם הועברו לבתי מסתור בעיר. במהלך ששהה שם פרצה דלקה גדולה ושרפה את הבית שאסתר התגוררה בו. לאחר תלאות רבות אסתר עברה לחרטום ומשם טסה לישראל דרך צרפת.

אסתר יצחק