אברש מתארת את אילן היוחסין של משפחתה ואת ביתה, ומספרת על האהבה בין הוריה. כמו כן היא מספרת על היחסים החמים בין היהודים לשכניהם הנוצרים והמוסלמים בכפר ועל הערבות ההדדית ששררה ביניהם. בתקופת ילדותה, סבה מצד אמה היה השליט המקומי והיא ומשפחתה נהנו מפריבילגיות שונות, בהן בעלות על אדמה. אברש מספרת על העושר הרב בבית סבה שבא לביטוי בהחזקת עבדים ועובדי אדמה רבים.

אביה היה נפח ידוע שתיקן וסחר בנשק והעסיק עובדים שעשו עבורו את העבודה החקלאית. את עבודות הבית למדה מאמה והיא מספרת עליהן, על המאכלים השונים שלמדה להכין ועל ההווי החברתי והיום יומי.

אברש מעידה על עצמה שהייתה ילדה מפונקת שלא רצתה לבצע את עבודות הבית וסירבה להתחתן ולכן הוריה שלחו אותה לקרובי משפחתה בכפרים צלאמתי ו-בזריבה. שם בגיל 10 התחתנה במסגרת שידוך, והיא מתארת את המסורות והמנהגים השונים הקשורים בכך. לאחר החתונה אברש פחדה להישאר עם בעלה וברחה לגיסה בווגרה. לבסוף חזרה פרודה לבית הוריה.

לבית הוריה הגיעו רבים לבקש את ידה והיא שודכה בשנית, התחתנה ועברה עם בעלה לבית הוריו בצגדה. משם עברו בני הזוג לבית משלהם. אברש מספרת כי מולם גר פוק'רה – בעל כוחות רוחניים, אליו היו מגיעים אנשים כדי להירפא, ביניהם עקרות. כאשר לא הצליחה ללדת פנתה אברש אל שכנה והיא מתארת את תהליך הריפוי שבסופו נכנסה להיריון. אברש מספרת על דרכי החינוך והטיפול בילדיה, על אמונות מסורתיות ועל דיבוק בשם ק'ולה ודרך הטיפול בו.

לאורך כל הריאיון אברש שוזרת פתגמים ומשחקי לשון.