ששון מספר על מבנה משפחתו ומתאר את כפר הולדתו. כשהיה בן 9 אביו של ששון נפטר והמשפחה עברה לכפר וואפארגף, שם התגוררה סבתו. בוואפארגף פגש ששון במורה לעברית שלקח אותו ללמוד, תחת חסותו, בבית הספר בכפר ווזבה שבמחוז ווגרה. בבית הספר למד קרוא וכתוב באמצעות סידור התפילה וספרי הקודש בעברית. לאחר שנה בית הספר נשרף וששון חזר לבית סבתו.  

בבית סבתו החל ששון לעבוד בחקלאות לצד אחיו הגדולים וכן עסק בעבודות נגרות ונפחות שונות. הוא מסביר על העבודה החקלאית כמו גם על תהליך איתור קרקעות ואופן העברת הבעלות עליהן.

ששון התחתן בגיל 22. הוא מספר בפירוט על המסורות והמנהגים הקשורים בשידוך ובחתונה.

זמן לא רב לאחר חתונתו, רכש ששון נשק, רתם את הידע שלו מעבודות הברזל והנגרות והחל להתפרנס מתיקון נשקים. ששון מספר על העסק ומסביר את עבודתו: מי היו לקוחותיו, אילו סוגי נשק ובעיות נפוצות היה מתקן ואילו מחירים היה גובה.

במקביל החל ששון לעבוד במרפאה היחידה באזור עדי רמצה. משהתמחה שם כרופא היה קונה את התרופות מהמרפאה ומטפל באנשים בסביבת כפרו אמבבה. ששון מספר על החולים ועל המחלות השונות בהן היה מטפל. בין השאר הוא מתאר כיצד טיפל בזיהום קשה בבטנו של בחור שנעקץ מעכביש ארסי, ומסביר איזה ניתוח עושים במקרה של הכשת נחש.

ששון מספר על גניבות שוורים באזור מגוריו, וכיצד בעבודת מעקב ובלשות ובמסעות שארכו לעתים גם שנה, היו מאתרים את הגנבים ואת הבקר הגנוב.