טרו מתארת את אילן היוחסין של משפחתה, את כפרה ואת ההיסטוריה המקומית. היא למדה בבית הספר בכיתות א' ו-ב', אך סבלה מיחסו האלים של המורה ונשרה מלימודיה. כילדה היא רעתה את הצאן והבקר. אביה, ששירת כחייל בזמן המלחמה נגד האיטלקים, עזב לגונדר על מנת לפרנס את המשפחה ועבד בתור גובה מסים עבור שלטונו של הקיסר היילה סלאסי (Haile Selassie). בסופו של דבר הוריה התגרשו ואביה היה מבקר אותה בחודשי החורף.
טרו התארסה בשידוך והתחתנה בגיל עשר. היא מספרת על מנהגי האירוסין והחתונה: השירים והריקודים, המתנות שהצדדים מחליפים ביניהם ותפקידי השושבינים. לאחר החתונה עברה טרו להתגורר עם משפחת בעלה והיא מציינת את אהבתה הגדולה לחמה, ששמר עליה וגידל אותה כאילו הייתה בתו. מרגע שראתה את בעלה דנייאו מהרט לראשונה, הבינו השניים כי הם נפשות תאומות שלעולם לא ייפרדו.
למרות שעל פי המסורת קיימת תקופת המתנה של שלוש שנים עד שהזוג הטרי יחיה יחד כבעל ואשה, טרו ילדה בגיל 13 את בכורה, ובמהלך שנותיה באתיופיה ילדה בסך הכל עשרה ילדים. טרו מספרת על הלידות של בנה ובנותיה וכיצד את חלקם ילדה כשהייתה לגמרי לבדה. היא מספרת כי רכשה את מקצוע המיילדת מחמותה שהייתה המיילדת של האזור, ומפרטת על סיבוכים ופתרונות שונים שהייתה עדה להם. בנוסף היא מרחיבה על המסורות הקשורות בלידה, לפניה ולאחריה, כגון התפריט של האם.
חמותה לימדה אותה את עבודות הבית והקנתה לה מיומנויות כגון טוויות חוטי כותנה ותפירה. כיוון שמשפחת בעלה הייתה אמידה, עבודות הבית הגדולות נעשו על ידי עבדים. טרו מסבירה על מסורת העבדות באתיופיה ומספרת על תפקידם של העבדים במשק הבית.
טרו מתארת את העזרה ההדדית של הקהילה בהכנות לחתונות ואירועים ומספרת על ההבדלים בין חתונת בנה ובנותיה.
במהלך השנה בעלה היה יוצא למסעות צייד ונעדר מהבית, לעיתים במשך חודש ימים. טרו מספרת על המסעות, כיצד הייתה מסתדרת בהעדר בעלה, ועל חששותיה.
טרו ומשפחתה יצאו לסודן, שם שמשה כמיילדת. לאחר שמונה שנות המתנה עלו לישראל.